סע"ש 18791-05-17

תקציר

פסק דין ארוך זה דן ביחסי העבודה המורכבים של תובע שעבד בחברות שונות במהלך העסקתו ובתביעות המשפטיות שהגיש העובד כנגד חברות אלה ובעליהן או מנהליהן. בית הדין בוחן בקפידה את האותנטיות והלגיטימיות של מבנה ההעסקה שהקימו הנתבעים, וקובע כי הוא הביא לקיפוח חמור של זכויות העובד. למרות ההסכמים החוזיים המגנים לכאורה על החברות העיקריות (דניה סיבוס וגיא ודורון), בית הדין מגיע למסקנה כי חברות אלה, יחד עם שתי נתבעות נוספות (נבר ונופר ולינוי), הן מעסיקות משותפות ואחראיות לתשלום זכויותיו של העובד, לרבות שכר שלא שולם, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, תקופת הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר והודעה מוקדמת על תנאי העבודה. פסק הדין דן גם בדוקטרינת הרמת המסך, ומחליט להחיל אותה במקרה זה על מר סולמי, הבעלים והמנהל של שתיים מהחברות הנתבעות, באחריות אישית לאישומים נגד חברות אלה. היבט בולט נוסף של פסק הדין הוא הקצאת תקופות העסקה שונות לכל חברה נתבעת, המחושבת בקפידה עד למספר ימי העבודה, יחד עם הפיצוי המקביל לכל תביעה. בית המשפט קובע גם את הפיצוי הראוי לתביעות שונות, כגון שיעור ההפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ועוד. לבסוף, פסק הדין מקצה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לכל אחד מהנאשמים.