דנג"צ 7802/04

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו הן על ידי העותר והן על ידי המדינה, כמו גם את הנסיבות הספציפיות של עניינו של העותר, החליט השופט לדחות את העתירה. השופט מסביר כי פסק הדין אינו סותר הלכה קודמת, אלא יש לפרשו במסגרת הפסיקה הקיימת. מדובר במקרה נדיר וחריג, והשופט מדגיש כי התבטאויותיו הקודמות של בית המשפט בדבר סרבנות מצפון נאמרו בדרך אגב וללא כל התייחסות לסעיף 39 לחוק. יתר על כן, השופט אינו משוכנע כי קיום דיון נוסף יועיל לעותר. גם אם פסק הדין ישונה, התוצאה צפויה להישאר ללא שינוי, שכן סביר להניח שאותם קריטריונים החלים על גברים לפי סעיף 36 לחוק יחולו על נשים לפי סעיף 39. כך, פסיקה חדשה עשויה שלא לשנות את העובדה ש"סרבנים סלקטיביים", כמו העותר, המסרבים לשירות מטעמים אידיאולוגיים, עדיין לא יהיו פטורים משירות ביטחון. השופט מדגיש כי שאלת משפטו של העותר ומאסרו הפוטנציאלי אינה בגדר החלטה זו. לבסוף, העתירה נדחית, ונדחית גם בקשת האגודה לזכויות האזרח להצטרף לעתירה כידיד בית המשפט. פסק דין זה ניתן ביום כ"ג חשוון תשס"ה (7.11.04).