עמ"ש 8458-05-12

תקציר

בית המשפט החליט כי במקרה זה יש לדחות את הערעור. המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 3 לחוק, שעניינו אחריותו של אדם למזונות ילדיו הקטינים. על פי סעיף 3(א), אחריות זו נקבעת על פי הדין האישי החל עליהם. במקרה זה, הדין האישי הרלוונטי הוא הדין השרעי, הקובע כי חובת האב לפרנס את ילדיו מוטלת עליו בלבד. עם זאת, ישנן נסיבות בהן ניתן להקפיא, להתלות או לבטל התחייבות זו. האב המשיב טען כי נסיבות אלה חלות עליו, ופוטרות אותו מתשלום מזונות. החלטת בית המשפט מאשרת כי אין לפרש את סעיף 3(ב) לחוק, שעניינו יחידים שאינם חייבים במזונות ילדיהם הקטינים על פי הדין האישי שלהם, כמשנה את הדין האישי המהותי במקרה זה. מאחר שקיימת חובה עקרונית על פי הדין השרעי לאב לשלם מזונות, אל לו לבית המשפט לפנות לסעיף 3(ב) אלא להחיל את הדין השרעי כאמור בסעיף 3(א). פסק הדין גם מבהיר את החובות השונות שיש לאב כלפי ילדיו בשלבים שונים של חייהם על פי הדין השרעי וההלכה. חובת מזונות לילדים קטינים לפי סעיף 3(ב) לחוק היא מוחלטת ואינה תלויה ביכולתם לכלכל את עצמם. במקרה ספציפי זה, בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהאב כפה על ילדיו לעבוד, ומאחר שהם התפרנסו במועדים הרלוונטיים, האב אינו חייב בתשלום מזונות. עוד צוין בפסק דינו של השופט ד' מינץ כי על המערערים לשאת בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪. ההחלטה התקבלה פה אחד, בהסכמת השופטים ט' בזק-רפפורט ומ' בר-עם, וניתנה בהעדר הצדדים ביום 20.11.12.