בג"צ 11221/05

תקציר

פסק הדין דן בהכרעה משפטית הנוגעת לשיקול דעת התביעה ולביקורת שיפוטית הנוגעת להעמדתו לדין של המשיב מס' 2. על פי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי, יש מקום להעמיד לדין אם קיימות ראיות מספיקות, אלא אם כן הדבר אינו לטובת הציבור. המקרה בוחן האם קיימת אפשרות סבירה להרשעה, תוך התייחסות למקרה יהב כתקדים. היועץ המשפטי לממשלה מחזיק בסמכות הבלעדית להחליט על העמדה לדין של שופט, תוך הדגשת ההתערבות השיפוטית המוגבלת בהחלטות מסוג זה, כפי שאושרו מחדש בתקדימי בתי משפט כמו פרשת מעריב ונעים. התערבות שמורה למקרים נדירים של חוסר יושר, חוסר תום לב או חוסר סבירות מצד היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט מביע מידה של איפוק, במיוחד כאשר ההחלטות כרוכות בהערכת ראיות, תוך שימת דגש על מומחיותו ושיקול דעתו של משרד היועץ המשפטי לממשלה. ניסיונו של העותר לערער על החלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק נגד המשיב מס' 2 נמצא חסר כדי להצדיק התערבות של בית המשפט, שכן הוא נעדר חוסר סבירות קיצוני או פגמים אחרים על פי אמות המידה האמורות. התיק נבחן מספר פעמים, וההחלטה הסופית כללה התייעצויות בדרג גבוה, דבר המצביע על שיקול דעת מעמיק. בית המשפט מגיע למסקנה כי מצב זה אינו מהווה תרחיש להתערבות שיפוטית, המובילה לדחיית העתירה ללא פסיקת הוצאות. השופטים נאור וחשין מסכימים עם פסק דינו של השופט גרוניס.