סע"ש 14755-06-19

תקציר

הפרשה סובבת סביב מינוי רב בכרמיאל. התובע, הרב אליהו מלכא, טען כי מונה לרב העיר כרמיאל בשנת 1972, לפני שינוי התקנות הרלוונטיות, ולכן יש לאפשר לו לכהן ללא הגבלת גיל. המדינה, לעומת זאת, טענה כי הרב מלכה מונה מכוח התקנות החדשות, הקובעות את מגבלת הגיל העליונה לרבני ערים על 75, עם אפשרות להארכה של חמש שנים, כלומר כהונתו צריכה להסתיים בגיל 80. בית המשפט בחן את הראיות שהציגו הצדדים ומצא כי הרב מלכה אכן מונה על פי התקנות החדשות, מה שאומר שכהונתו הסתיימה עם הגיעו לגיל 80. פסק הדין פירט את ההיסטוריה החקיקתית של התקנות המסדירות את בחירת רבני הערים ואת תפקידיהם השונים של הרבנים, והגיע למסקנה כי מינויו של הרב מלכא ל"רב וחבר לשכת הרבנים" בשנת 1972 אינו שקול לכהונתו כרב עיר. עוד צוין כי המינוי לתפקיד רשם הנישואין וממלא מקום הרב המקומי בשנים 1973 ו-1974, בהתאמה, לא היווה מינוי לתפקיד רב העיר. בית הדין קבע כי הרב מלכה מונה כדין לרב העיר בשנת 1976, על פי התקנות המעודכנות, מה שאומר שהוא כפוף למגבלת הגיל לתפקיד. יתר על כן, בית המשפט קבע כי ההחלטה לסיים את כהונתו של הרב מלכה על בסיס גילו אינה מהווה הפליה מחמת גיל, שכן התקנות משנת 1974 קבעו במפורש את גיל הפרישה לרבני ערים. נמצא כי המדינה והמועצה הדתית פעלו בעניין זה כדין, ובית המשפט דחה את הטענה כי הפגינו חוסר תום לב כלפי הרב מלכא. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענת השיהוי של המדינה, וטען כי התובע השתהה בהגשת תביעתו. בית המשפט דחה טענה זו, ולא מצא כל ראיה לוויתור, לשינוי לרעה בעמדת המדינה או לחוסר תום לב מצד התובע. למרות שבית המשפט הכיר בתרומתו המשמעותית של הרב מלכה לענייני הדת בכרמיאל, הוא אישר את ההחלטה שכהונתו כרב העיר תסתיים בגיל 80, בהתאם לתקנות משנת 1974. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו, בהתחשב במורכבות התיק ובהתנהלות שני הצדדים.