ת"א 1642/06

תקציר

פסק הדין דן בארבע טענות סף שהעלתה הנתבעת לדחיית התביעה, ודוחה את כולן. ראשית, לכונס הנכסים יש סמכות לתבוע לפי סעיף 347 לפקודה, שכן הוא אחראי לאינטרס הכללי של כלל הנושים. שנית, הנתבעת נחשבת ל"נושא משרה בחברה" כהגדרתה בפקודה, מכוח תפקידה הפעיל בניהול עסקי החברה. שלישית, טענת ההתיישנות נדחית שכן הבנק, בהיותו נושה, לא ידע ולא יכול היה לדעת על עסקת המכר החריגה, וכונס הנכסים מונה בשנת 1997. לבסוף, טענת הנתבעת בדבר השתק החברה נדחית, שכן ניתן להבדיל בין פסק הדין הקודם עליו היא מסתמכת לבין המקרה הנוכחי. לאחר מכן נדונה המחלוקת העיקרית, שנסובה סביב השאלה האם עסקת המכר עם הנתבע הייתה עסקה חריגה המנוגדת לאינטרסים של החברה. בית המשפט מקבל את טענת התובעת כי התמורה החוזית אינה משקפת את שווי השוק של הדירה, וכן מוצא כי ההטבות והשיפורים החריגים שניתנו לנתבעת מעידים על אי סדרים בעסקה. חישוב חובו של הנתבע מחושב לאחר דיון בטענות שונות שהועלו על ידי הצדדים, ושקילת חוות דעת מומחה בעניין. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 1,147,555 ₪ בתוך 60 יום, ושני הצדדים אחראים להוצאותיהם.