ע"א 54892-11-19

תקציר

פסק דין זה דן במקרה של תאונת דרכים שהובילה למותו של אדם. התביעה הוגשה נגד נהג הרכב, הרשקוביץ, שתקף גם הוא את הקורבן זמן קצר לאחר התאונה. השופטים הסכימו כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ביחס לתאונה ולתקיפה הוכרעו כהלכה וכי טענות התובע בדבר השיהוי אינן משכנעות. עיקר הדיון היה האם עקרון ייחודה של העילה, כאמור בסעיף 8(א) לחוק סדר הדין הפלילי, חל במקרה זה. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופטת טאובר, קבעה כי שני האירועים, תאונת הדרכים והתקיפה, הם אירועים נפרדים ונבדלים וכי למנוח שתי עילות תביעה נפרדות. לפיכך, ייחודו של עקרון העילה לא חל, והפיצויים שנפסקו לפי חוק סדר הדין הפלילי לא מיצה את עילת התביעה הקיימת לפי חוק הנזיקין בגין אירוע התקיפה. עם זאת, מאחר שסך הפיצויים שנפסקו על ידי בית משפט קמא חרג מהפיצוי המרבי המותר לפי חוק סדר הדין הפלילי, היה צורך לנכות מהפיצוי שהיה על מבטח הרכב לשלם במסגרת הסכם פשרה. השופטת חן-ברק, בדעת מיעוט, סברה כי יש להחיל את עקרון ייחודה של העילה, ויש לדחות את התביעה בגין אירוע התקיפה, שכן הנזק שנגרם – מות המנוח – הוא אותו נזק שתאונת הדרכים הייתה גורמת ממילא. נשיא המדינה רון שפירא הסכים עם השופטת חן-ברק כי התקיפה לפני מות המנוח מקימה עילת תביעה נפרדת בגין עוגמת נפש, בושה ופגיעה בכבוד, אך טען כי בית המשפט אינו יכול לפסוק פיצויים בעילות שלא נטענו. בסופו של דבר, החלטת הרוב הייתה כי על הרשקוביץ לשלם 24,000 ₪ נכון ל-6.10.2019, ושכר טרחת עורכי הדין והוצאותיו נקבעו על 10,000 ₪.