רע"א 23654-04-22

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על בעלות על קרקע וגבולותיה. הערעור, שהוגש על ידי הנתבעים בבית משפט קמא, מתייחס לסמכות לדון בתביעה. המקרקעין המדוברים לא עברו הליכי הסדר ולא נרשמו בטאבו. טענת התובעים, כמו גם תביעתם שכנגד של הנתבעים, נוגעות שתיהן לבעלות על שטחים מסוימים שבמחלוקת. על פי פקודת ההסדר, הסמכות המהותית לדון בתביעות הקשורות למקרקעין בהליכי פשרה נתונה לבית המשפט המחוזי, למעט תביעות מסוימות המצויות בסמכותו של בית משפט השלום. בית המשפט בוחן את מהות התביעה ומוצא כי הסכסוך האמיתי בין הצדדים הוא אכן סכסוך על בעלות, כלומר בית משפט השלום אינו מוסמך לדון בתביעה. הפסיקה תומכת בפרשנות זו. לפיכך, הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט קמא מתהפכת, והתביעה והתביעה שכנגד נדחות על הסף. הסעדים הזמניים שניתנו על ידי בית משפט קמא מבוטלים אף הם. פסק הדין ניתן לטובת הנאשמים, והביטחון לערעור מוחזר להם. ההחלטה ניתנת בהעדר הצדדים, והתיק נסגר.