בג"צ 8060/10

תקציר

העותרת, שהוטרדה מינית על ידי מעסיקים שונים בשנים 2000-2001, הגישה עתירה נגד החלטת רשויות החקירה והתביעה לסגור את תיק החקירה בתלונותיה. היא גם ביקשה לחקור את רשלנותו לכאורה של עורך דינה, שמונה על ידי הסיוע המשפטי, בהליך בבית הדין לעבודה. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי שהגיש העותר, סגנונה וצורתה, והיעדרם של משיבים רלוונטיים. בית המשפט הסכים כי יש לדחות את העתירה על הסף. היא לא הייתה מיוצגת ולא הייתה במצוקה, והעובדות והטיעונים הרבים הלא ברורים והבלתי קשורים שהוצגו הקשו על ההבנה ועל מתן הסעד. טיפול המדינה בטענות העותר לא הצדיק התערבות, שכן החקירה הייתה יסודית וההחלטה לסגור את התיק מחוסר ראיות הייתה סבירה. זאת ועוד, טענותיה של העותרת בדבר ייצוג רשלני על ידי עורך דינה טופלו כראוי על ידי ועדות האתיקה של לשכת עורכי הדין, וסירובו של היועץ המשפטי לממשלה להתערב בעניין זה היה מוצדק. העתירה הייתה חסרת שחר, ובית המשפט לא ראה עילה להתערב בשיקול הדעת של רשויות החקירה והתביעה.