בש"א 4999/97

תקציר

פסק הדין מתייחס להסכם מכר משק חקלאי במושב טירת יהודה. המשיבים (המוכרים) הסכימו למכור את החווה למערערים (הקונים) אך ועד ההתאגדות של המושב סירב לאשר את העברת הזכויות. לאחר שנתיים ביטלו המוכרים את ההסכם והחזירו את התמורה ששולמה. עשרה חודשים לאחר מכן המליצה ועדת ההתאחדות על הרוכשים כחברים, אך המוכרים כבר ביטלו את ההסכם. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המוכרים והוביל את הרוכשים לערער. בית המשפט העליון דחה את הערעור. לדברי בית המשפט, אישור העמותה היה תנאי השעיה שהיה תלוי ברצונו של צד שלישי. מאחר שהתנאי לא התקיים, ההסכם בטל. ביטול המוכרים היה כדין שכן חלף זמן סביר. התנאי צוין במפורש בהסכם והתייחס לתוקפו ולא לביצועו של החוזה. יתר על כן, הרוכשים לא שינו את עמדתם והכסף הוחזר. פעולות המוכרים במישור אחד של ההסכם לא שללו את עילת הביטול במישור אחר. גם טענות הרוכשים כי המוכרים ויתרו על תנאי ההשעיה או כי הביטול נעשה בחוסר תום לב נדחו. פסק הדין אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והורה לרוכשים לשלם למוכרים הוצאות בסך 10,000 שקל.