בע"מ 49924-08-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון בבע"ם 49924-08-25** **מבוא:** החלטה זו של בית המשפט העליון (כבוד השופטת דפנה ברק-ארז) דנה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר בתורה דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. ההחלטות נגעו להוראות שניתנו על ידי בית המשפט לענייני משפחה למומחה שמונה על ידו. הסכסוך בין הצדדים נוגע לסכסוך רכושי ארוך שנים, שמקורו ביחסים בין בני זוג שנפטרו, וכעת ניטש בין ילדיהם מנישואים קודמים. **רקע עובדתי והשתלשלות הליכים (בקצרה):** הסכסוך נובע מרכושם של בני זוג שנישאו בשנת 1975. לא נולדו להם ילדים משותפים. עוד לפני נישואיהם, הוריש האב (המנוח) את מניותיו בשתי חברות (חברת אמן וחברת מרצף) לילדיו (המבקשים). הסכסוך מתמקד בהשבחת הפירות של חברות אלו, ובעיקר בבניין "בית קורקס" שנבנה על ידי חברת מרצף. בית המשפט לענייני משפחה קבע בעבר כי האם (המנוחה) זכאית למחצית מהרווחים, הזכויות והנכסים שנצברו בחברות בתקופת הנישואים, והורה על מינוי מומחה להערכתם. ערעור על החלטה זו נדחה, וכן בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בע"ם 3462/23). בפסק דין זה נקבעו עקרונות לגבי סוגי הנכסים שיש לכלול באיזון המשאבים, והעניין הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה. **ההחלטה מושא הבקשה וטענות הצדדים:** בית המשפט לענייני משפחה, במסגרת החלטותיו לאחר פסק הדין בע"ם 3462/23, התיר למומחה להיחשף למידע נוסף על חברות שהיו בבעלות המנוח, והורה לשום את ערכו של "בית קורקס" לפי שוויו הנוכחי, ולא לפי שוויו ביום הקרע. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה כי הוראות אלו סותרות את פסק הדין של בית המשפט העליון. לטענתם, ההנחיה לשום את "בית קורקס" לפי שוויו הנוכחי חורגת מקביעות בית המשפט העליון, כמו גם ההנחיות לגבי חברות נוספות. המשיבים טענו כי פסק הדין בע"ם 3462/23 לא התייחס כלל למועד שווי לפי שום "בית קורקס", וכי ניתן לברר את טענות הצדדים לאחר הגשת חוות הדעת. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק כי מדובר בהחלטה דיונית הנוגעת לניהול ההליך, וכי חוות דעת המומחה מהווה כלי עזר בלבד. **עמדת בית המשפט העליון (החלטה מושא הניתוח):** בית המשפט העליון (כבוד השופטת ברק-ארז) דחה את בקשת רשות הערעור, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הגבלת ערעור "גלגול שלישי":** בית המשפט מדגיש את המחסום המחמיר הקיים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שנתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה). בקשה כזו תידחה לרוב, אלא אם כן מתקיימים טעמים מיוחדים וחריגים. 2. **הבחנה בין החלטות דיוניות להחלטות מהותיות:** הנקודה המרכזית בהחלטת בית המשפט העליון היא סיווג ההחלטה מושא הבקשה. בית המשפט קובע כי מדובר ב"החלטה דיונית גרידא", שעניינה הוראות למומחה מטעם בית המשפט. ככזו, ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בה, בפרט כאשר הכלים לבירור הטענות – לרבות התנגדות לחוות הדעת – ניתנים בסיום ההליך. 3. **מעמד חוות דעת מומחה:** בית המשפט חוזר על התפיסה כי חוות דעת מומחה היא "כלי עזר בלבד", וכי שיקול הדעת נותר בידי בית המשפט. הדבר מחזק את המגמה של אי-התערבות בהחלטות פרוצדורליות הנוגעות לאופן איסוף הראיות והמידע. 4. **מניעת עיוות דין:** בית המשפט מציין כי לא התרשם כי ההחלטות נושאות עמן "עיוות דין" למבקשים. עיוות דין הוא סטנדרט גבוה, הכולל פגיעה מהותית בזכויות הדיוניות או המהותיות של בעל דין, שאינה ניתנת לתיקון בדרך אחרת. היות שהמבקשים יוכלו להעלות את טענותיהם כנגד חוות הדעת לכשתוצג, לא נוצר חשש מיידי לעיוות דין. 5. **פרשנות פסק דין קודם:** בית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון בדחייתו את הבקשה, נמנעים מלהביע עמדה לגבי פרשנותו המדויקת של פסק הדין בע"ם 3462/23 בנוגע למועד שווי של נכסים. הטענה כי ההחלטות חורגות מפסק הדין נדחית, בין היתר, בטענה שפרשנות זו שגויה (כפי שצוין על ידי בית המשפט המחוזי). הדבר מעלה את הצורך בבהירות פרשנית של פסקי דין, במיוחד כאשר הם משמשים בסיס להחלטות דיוניות נוספות. 6. **הימנעות מהתערבות בהחלטות דיוניות:** ההחלטה מדגישה את עקרון היסוד של אי-התערבות של ערכאת הערעור בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית. התערבות כזו תיעשה רק במקרים חריגים, כאשר ההחלטה הדיונית עלולה לגרום נזק בלתי הפיך או עיוות דין. **סיכום:** החלטת בית המשפט העליון במקרה זה משקפת גישה שמרנית של אי-התערבות בהחלטות דיוניות של הערכאות הדיוניות, במיוחד כאשר מדובר בהוראות למומחה. היא מדגישה את חוסר הנכונות להידרש לבקשות ערעור ב"גלגול שלישי" ללא עילות מובהקות, וכן את הדרך שבה יש לברר טענות בדבר חוות דעת מומחה – בשלבים מאוחרים יותר של ההליך. ההחלטה מחזקת את התפיסה של יעילות הדיון ומתן אפשרות לבית המשפט הדיוני להשלים את עבודתו, תוך שמירה על זכויות הצדדים.