עת"מ 1365/06

תקציר

בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות לדון בעתירה לביטול הפקעה, ועל כן דין העתירה העניינית בסעד זה להידחות. בית המשפט אינו יכול להורות על העברת הדיון לבג"ץ, דבר שעלול ליצור סיבוכים, ובמקום זאת על העותרים להגיש בקשה להליך חדש שם, אם ירצו בכך. בית המשפט גם נעדר סמכות לדון בבקשה לפסק דין הצהרתי של הסכם פשרה וויתור, שכן מדובר בעניינים חוזיים הנופלים תחת הדין האזרחי ויש לדון בהם בהליך אזרחי. בקשת העותרים למתן צו הצהרתי לפי חוק חופש המידע מתקבלת, והמשיבים מצווים למסור את המידע המבוקש בתוך 30 יום. טענת השיהוי ביישום תכנית ת/1111 נדחית, שכן העותרת פעלה מיד לאחר פרסום התכנית המתקנת ותגובת העירייה. על פי פסק הדין בפס"ד קרסיק נ' מדינת ישראל, השיהוי הממושך ביישום התכנית – כארבעים שנה – אינו מזכה את העותר בביטול ההפקעה, ובית המשפט דוחה גם טענה זו. לבסוף, בית המשפט מצדד בפרשנותו של סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה, המאפשר לבית המשפט לבחון כל מקרה לגופו ולקבוע את תוקפו של הסכם הפשרה והוויתור הנדון.