ע"א 2872/02

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לתביעה כספית שהגיש בנק נגד המערערים, וכתוצאה מכך ניתן פסק דין לטובת הבנק. המערערים ביקשו לבטל פסק דין זה וביקשו מסמכים מסוימים מהבנק לבדיקתם. ההסדר הפרוצדורלי קיבל תוקף, הקובע את ביטול פסק הדין ואת התחייבות הבנק להמצאת המסמכים המבוקשים עם קבלת סכום מוגדר להוצאות הכנה. מחוסר שביעות רצון מאי המצאת המסמכים על ידי הבנק וממה שנתפס בעיניהם כעמלות מופרזות, הגישו המערערים בקשה לצו בית משפט שיחייב את הבנק לספק את החומרים ולספק מחירון של שיעורי עמלות. בית המשפט הורה לבנק לספק את דפי החשבון הנדרשים עם תשלום העמלות, אך לא פתח מחדש את שאלת הפקת המסמכים. לאחר מכן הגישו המערערים בקשה לפסילת בית המשפט, בטענה לחוסר אובייקטיביות והטיה בהחלטת בית המשפט. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה, והוביל את המערערים לערער על החלטה זו. אולם הערעור נדחה. הדחייה התבססה על מספר נקודות מרכזיות: ראשית, רבות מטענות המערערים בדבר החלטות פרוצדורליות הועלו לראשונה בערעור זה, ולפיכך נדחו בשל השיהוי בהצגתן וההקשר הבלתי ראוי בו הובאו לעולם. שנית, חששותיהם של המערערים בדבר משוא הפנים של בית המשפט נמצאו סובייקטיביים ואינם מספיקים כדי לבסס עילה לפסילה. ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינם, בין אם נתפסו כנכונות ובין אם לא נכונות, לא הצביעו על היעדר משוא פנים של ממש כלפי המערערים. בנוסף, המערערים לא הוכיחו כיצד החלטת בית המשפט להיעתר לבקשת עורך דינם לשחרור מייצוג משקפת משוא פנים כלשהו. ככלל, הערעור לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענת משוא פנים או משוא פנים מצד השופט, ועל כן בקשת הפסילה נדחתה.