ת"א 20615-10-18

תקציר

התיק נסוב סביב סיווג המכס הראוי של קומקומים חשמליים המיובאים על ידי התובעת, ג.ג. סחר ושיווק (2002) בע"מ, והאם יש לסווגם תחת פריט 85.16-1000, כפי שטענה התובעת, או פריט 85.16-7990, כפי שטענה הנתבעת, רשות המסים. המחלוקת החלה כאשר רשות המסים שינתה את עמדתה והחליטה כי אין לסווג עוד קומקומים חשמליים תחת פריט 85.16-1090, שהוא חלק מפריט 85.16-1000, ובמקום זאת יש לסווגם תחת פריט 85.16-7990, מה שהוביל להטלת מכס על היבוא של התובעת. בית המשפט בחן בהרחבה את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים. התברר כי רשות המסים עצמה סיווגה בעבר קומקומים חשמליים תחת פריט 85.16-1000, ושינתה סיווג זה רק בשנת 2004. בית המשפט מצא כי הרשות לא הציגה הסבר משכנע לשינוי זה, מה גם שהוא התרחש לפני שנים רבות והרשות לא ערערה על סיווג הקומקומים על ידי התובעת תחת פריט 85.16-1090 במשך זמן רב. כמו כן, בית המשפט מתח ביקורת על טענותיה הבלתי עקביות של הרשות לאורך כל ההליך. הודגש כי חובת ההגינות המוטלת על רשויות השלטון כוללת את החובה לנמק את החלטותיהן באופן עקבי, דבר שהרשות לא עשתה. התובע הגיע למסקנה כי טענות הרשות הן ספציפיות, רק כדי לגלות בדיעבד כי הרשות חזרה בה מחלק מטענותיה העיקריות. באשר לסיווג הטובין, הסכים בית המשפט עם עמדת התובעת. הודגש כי בדברי ההסבר לפריט 85.16-1000 הודגש ציוד לייצור מים רותחים, שנראה כי כלל קומקומים חשמליים. בית המשפט שקל גם החלטות שהתקבלו במדינות אחרות, בהן סווגו הקומקומים החשמליים באופן שונה, ומצא כי משקל הראיות תומך בעמדת התובע. בית המשפט התייחס גם לסוגיית תשלום יתר של מיסים על ידי התובעת ותחולת סעיף 6 לחוק מסים עקיפים, המאפשר לרשות להימנע מהחזר סכומים ששולמו ביתר אם הנישום כבר העביר אותם ללקוחותיהם. בית המשפט מצא כי התובעת לא העבירה את המסים ששולמו ביתר ללקוחותיה ולכן זכאית להחזר. בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה, ובית המשפט קבע כי יש לסווג את הקומקומים החשמליים שיובאו על ידי התובעת תחת פריט 85.16-1090, כנטען על ידי התובעת. רשות המסים חויבה להשיב לתובעת את סכומי המכס שנגבו, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בגין הקומקומים החשמליים שיובאו במשלוחים נשוא המחלוקת. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע את שכר טרחת עורך הדין, שנקבע על סך 95,000 ₪, ואת מלוא אגרת בית המשפט.