ת"א 41935-03-22

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשות שהגיש העותר, אשר ביקש לקבל סעד זמני בדמות צו מניעה שימנע מהמשיבה להעביר את המשמורת על צ'יטוס, כלב שאימצה העותרת, לצד שלישי כלשהו, עד להכרעה בתביעתה העיקרית של העותרת. בהגיעו לפסק דין זה, בחן בית המשפט את הדין החל על מתן סעד זמני, וקבע כי העותרת לא הצליחה להוכיח סיכוי ממשי להצליח בתביעתה או כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לדברי בית המשפט, התנהלות העותר, שכללה החזרת צ'יטוס לאגודה מספר פעמים בתוך תקופה קצרה, לא הצדיקה את מתן הסעד המבוקש, במיוחד בהתחשב בצורך של הכלב בבית יציב וקבוע. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי בעלי חיים אינם חפצים או רכוש ויש להגן עליהם, דבר ששקל כנגד בקשת העותר. עוד ציינה השופטת כי העותרת לא גילתה יושר או תום לב בבקשתה, שכן הסתירה עובדות חשובות. בנוסף, מצא בית המשפט כי האגודה לא פעלה באופן פסול או בניגוד למטרותיה בסירובה להחזיר את צ'יטוס לעותרת. בנסיבות אלה, הבקשות נדחו מבלי שנפסקו הוצאות כנגד העותר.