ע"א 270/75

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על פוליסות ביטוח רכב ופרשנות סעיף בוררות בהן. בית המשפט המחוזי קבע כי הסעיף בטל בשל עמימות, ודחה את בקשת המבטחת למינוי בורר. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, אך מסיבות שונות. היא מצאה כי הסעיף אכן סותר, אך טענה כי יש לפרשו באופן שנותן משמעות לכל הוראותיו, והעדיפה פרשנות הנותנת תוקף לסעיף על פני פרשנות המבטלת אותו. לדברי בית המשפט, הסעיף נתן לחברת הביטוח את הבחירה אם ללכת לבוררות או לא, ואם החברה בחרה באפשרות השנייה, המבוטח יכול היה לפנות ישירות לבית המשפט. עם זאת, החברה הייתה צריכה לציין במפורש שהיא לא רוצה לקיים בוררות כאשר היא מסרבת להכיר בתביעה, אחרת המבוטח ייאלץ להיכנס לבוררות. עוד צוין בפסק הדין, אם כי שלא לצורך במקרה הנוכחי, כי תניה שקיצרה את תקופת ההתיישנות במסגרת תניית הבוררות אינה תקפה לפי חוק ההתיישנות, שכן היא לא נחתמה בנפרד כנדרש בחוק. לסיכום, הסכים בית המשפט העליון עם החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את ערעור המבטחת על הסירוב למנות בורר, והורה למבטחת לכסות את הוצאות המשפט של המשיב בגין הערעור. השופט שמגר הוסיף וציין כי על המפקח על הביטוח לשקול לבחון את סוגיית התניות חסרות תוקף בפוליסות ביטוח.