תמ"ש 19270/03

תקציר

במקרה זה, אישה תבעה פיצויים נגד בעלה על כך שסירב לתת לה גט כפי שקבע בית הדין הרבני, מה שהביא לעיכוב של 12 שנה. היא תבעה פיצוי בגין נזקים לא ממוניים, לרבות עוגמת נפש, אובדן אוטונומיה ואפשרות להינשא מחדש ולהביא ילדים לעולם, וכן פיצוי על הפסדים כספיים כתוצאה מהליכים משפטיים ממושכים. בית הדין אישר כי סירובו של הבעל מהווה רשלנות, המפרה את חובת הזהירות שלו, שכן כל אדם סביר צריך לצפות מראש את הנזק שנגרם כתוצאה מהתנהגות כזו. בית המשפט קבע כי חוויה קשה זו גרמה לאישה נזק נפשי משמעותי, לרבות בידוד חברתי והשפלה. למרות שהבעל התנגד וטען לרצונו בפיוס, בית המשפט הכיר בזכותה לסעד של פיצוי בשל רשלנותו המתמשכת לאחר הוראת הרבנים. כך, פסק בית הדין לתובעת סך של 425,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה, כולל רכיב עונשי נוסף בגין התנהגותו השערורייתית של הבעל. החלטה זו הדגישה את עקרון כבוד האדם והאוטונומיה שלו, גם במסגרת חובות הנישואין הדתיות.