ת"א 22292/01

תקציר

המחלוקת נסובה סביב רכישת זכויות החכירה בנכס מסחרי על ידי התובעת מהנתבעת. על פי הסכם המכר, הנתבעת הייתה אמורה להשלים את הבנייה ולמסור את הנכס על ידי הפיכתו לראוי לשימוש עד למועד שנקבע. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את החוזה בכך שלא קיבלה טופס 4 – אישור שהונפק על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה המעיד על עמידת הבניין בהיתרי בנייה והפיכתו לראוי למגורים. הנתבעת טענה כי ההסכם אינו כולל התחייבות להמצאת טופס 4 וכי הנכס נמסר במועד והיה ראוי לשימוש. בית המשפט מצדד בתובע וקובע כי טופס 4 הוא תנאי הכרחי לכשירות הנכס ולהתחייבות הנתבע לספקו. היעדר טופס 4 מעיד על חריגה מהיתר הבנייה, ההופכת את הנכס לבלתי ראוי לשימוש. הדבר מהווה הפרה של ההסכם. עם זאת, בית המשפט מוצא כי השיהוי של התובע בתגובה להפרה – הודעה על כוונתו לבטל את החוזה רק כעבור שלוש שנים – מעיד על אדישות ומרמז כי התובע לא ראה את ההפרה כיסודית. תביעת התובע להפרה יסודית אינה מצליחה אפוא. עוד קובע בית המשפט כי החוזה בוטל כדין על ידי התובעת באמצעות הגשת התביעה, אשר שימשה הודעת ביטול ברורה ומפורשת. כתוצאה מכך, הנתבע מחויב להשיב לתובע את התשלום עבור הנכס, מותאם לאינפלציה וריבית ממועד התשלום ועד למועד ההשבה. לתובע נפסקים 12 חודשי פיצויים מוסכמים, בסך כולל של 4,800 דולר, ופיצויי הסתמכות, כולל שכר טרחת עורך דין וארנונה, בסך 11,340 $, שניהם בניכוי הפרשי הצמדה ממועדי התשלום בהתאמה. סכומים אלה ישולמו על ידי הנתבע לתובע.