עת"מ 25806-07-20

תקציר

בית המשפט מצא כי לעותרים, שהיו בסכסוך רכושי עם המשיבים, לא הייתה זכות לערער על בקשה להיתר בנייה לרפת בקרקע שבמחלוקת משום שלא נחשבו ל"בעלי זכויות בקרקע" כהגדרתם בדיני הקניין הישראלי. המבקשים טענו כי היה על ועדת התכנון המקומית לשלוח להם הודעה על הבקשה, אך השופט קבע כי הוועדה פעלה כראוי בכך שלא עשתה כן. יתר על כן, השופט קבע כי הוועדה לא שגתה בכך ששקלה את הבקשה – שהוגשה לאחר תחילת הבנייה – ואישרה את מתן ההיתר, שכן היא נופלת בגדר התוכניות הרלוונטיות לקרקע. השופט הדגיש כי בית המשפט אינו צריך להתערב בהחלטות תכנוניות מסוג זה אלא בקיומן של נסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. לבסוף ציינה השופטת כי טענות העותרים נגד מתן ההיתר מתייחסות לתביעה אזרחית נפרדת ויש לשמוע אותן בפורום זה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם לכל קבוצת משיבים 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, ובסך הכל 40,000 ₪.