ע"פ 4523/14

תקציר

בפסק הדין הנידון בחן ערכאת הערעור ערעור על הרשעה ברצח והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. המערער ערער על ממצאיו של בית משפט קמא, וטען כי המנוח החזיק סכין במהלך האירוע, כי יסודות הרצח לא הוכחו וכי הגנה עצמית חלה. בית המשפט הדגיש כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בדרך כלל בממצאי בית משפט קמא אלא אם נפלו טעויות או השמטות משמעותיות. עיון ברישומי המשפט לא העלה כל ראיה לכך שהמנוח החזיק סכין, ועדויות של עדים, ובהם אברהם, הצביעו באופן עקבי על כך שלא נמצאה סכין נוספת. המערער לא הוכיח טעויות חקירה מהותיות שהשפיעו על הגנתו, והראיות אישרו את כוונתו להרוג, הנתמכות במעשיו ובאופי התקיפה. הגנת ההתגרות או ההגנה העצמית לא הייתה ישימה שכן מעשיו של המערער היו מכוונים, מחושבים, והתגובה הייתה בלתי מידתית לכל איום נטען. זאת ועוד, הפיצוי שנפסק למשפחת המנוח נמצא מתאים בהתחשב בנסיבות. שופטים אחרים הסכימו והתייחסו לפגמים פרוצדורליים, אך בסופו של דבר הסכימו כי הם לא השפיעו על טוהר המשפט. בכך אישר בית המשפט העליון את ההרשעה ברצח ואת פסק דינו של בית המשפט קמא.