ע"א 1183/08

תקציר

פסק הדין שנדון נסוב סביב הדרישות הסטטוטוריות לזכאותם של מתווכי נדל"ן לדמי תיווך, ובמיוחד הדגיש את הצורך בצו חתום בכתב מאת הלקוח כמתחייב מסעיף 9(א) לחוק הרלוונטי. היא מדגישה כי היעדר צו כתוב כזה מבטל את תביעת המתווך לעמלות, ללא קשר לשאלה אם המתווך היה הצד היעיל בעסקה. בית המשפט התייחס לכוונת המחוקק למנוע סכסוכים בין מתווכים ללקוחות בנוגע לשירותים שהוזמנו, והדגיש כי עמידה בדרישת הצו הכתוב מסירה את העמימות בסכסוכים מסוג זה. במקרה דנן, הודתה המערערת בטענה כי המשיבים סירבו לחתום על הסכם תיווך כלשהו, דבר המשפיע במישרין על זכאותם לשכר טרחה. בית המשפט קבע כי ללא הזמנה בכתב לא ניתן להגיש תביעות מתנהלות או עתידיות, ובכך אישר את החלטת בית המשפט קמא לדחות את התביעה על הסף. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין. פסק הדין עולה בקנה אחד עם העיקרון המשפטי לפיו ללא עמידה בתנאי סף סטטוטוריים, מתווך אינו יכול לתבוע שכר טרחה בעילות משפטיות אחרות, כגון עשיית עושר ולא במשפט או משא ומתן בחוסר תום לב. החלטה זו מגבשת את המסגרת המשפטית שמטרתה להגן על שני הצדדים ואוכפת הקפדה על דרישות פרוצדורליות פורמליות להסכמי תיווך.