תא"מ 11485-12-18

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתאונת דרכים שהתרחשה בנתניה במעורבות מספר כלי רכב ואופנועים, כאשר התובעים – חברת ביטוח ואחד הנהגים – תובעים פיצויים בסך 18,377 ₪ מהנתבעים, והנתבעים תובעים שכנגד פיצויים בסך 16,050 ₪. המחלוקת העיקרית נסובה סביב השאלה מי אחראי לתאונה ולנזק שנגרם לאחר מכן לכלי הרכב המעורבים. הראיות שהוצגו בבית המשפט כללו עדויות של עדים, דוחות משטרה וחוות דעת מומחים על הנזק לרכב. התובעים טענו כי הנהג הנתבע, חיימוב, פתח את דלת רכבו וגרם לאופנוע בו נהג אברמוב להתנגש בה. עם זאת, חיימוב טען כי עמד ברמזור אדום כששמע התרסקות מאחור ולאחר מכן פתח את הדלת. חוות הדעת שהוצגו על ידי שני הצדדים סתרו זו את זו, כאשר המומחה מטעם הנתבעת טען כי התובעים זייפו ראיות הנוגעות לנזק לרכבם. השופט, לאחר ששקל את מכלול הראיות, קבע כי לא ניתן לקבוע בוודאות איזו גרסה של האירועים מדויקת. עניינם של התובעים סבל מבעיות כגון הזמן שחלף בין התאונה לבין בדיקת הרכב, דבר המקשה על הוכחת הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. מנגד, נתקלו הנתבע גם בקשיים בהוכחת גרסתו לאירועים, בעיקר בשל חוסר עקביות בהודעותיו והיעדר כיסוי ביטוחי. כתוצאה מכך, קבע השופט כי יש לדחות את שתי התביעות, שכן אף אחד מהצדדים לא הצליח להוכיח את גרסתם לאירועים או את נזקיהם. עם זאת, בשל המורכבות שהתעוררה במהלך ההליך, שנגרמה בעיקר על ידי התובעים, הורה השופט לשומרה, אחד התובעים, לפצות את הנתבע בגין הוצאותיו ושכר טרחת עורך דין, בסך 4,800 ₪. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים, ופסק הדין ניתן בהתאם.