ע"ו 39319-08-13

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למשיב העומד בפני אישומים מרובים של עבירות מין ומאושפז משנת 2005 בשל סכיזופרניה. המערער מתנגד להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית להקל בתנאי החופשה ללא ליווי של המשיב, בטענה שהיא מהווה סיכון לציבור. החלטת הוועדה התקבלה על בסיס מצבו היציב של המשיב והיעדר נטיות התנהגותיות בתחום הפדופילים. עם זאת, המערער סבור כי יש צורך בהערכת המרכז להערכת מסוכנות לצורך קביעת מסוכנותו הנוכחית של המשיב לקטינים. השאלה העומדת על הפרק היא האם לוועדה יש סמכות לבקש סיוע מהמרכז האמור, מה גם שהמשיב מאושפז לפי סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, השונה מתיקי עבירות מין המאושפזים לפי סעיף 15(ב). החוק, במקרה זה, אינו מחייב את הוועדה לבקש הערכה כזו. עם זאת, זה גם לא אסור. בסופו של דבר, השופט מוצא לנכון כי לוועדה יהיה שיקול דעת לבקש חוות דעת מומחה מהמרכז להערכת מסוכנות מינית, במיוחד בהתחשב בעברו של המשיב ובאופי מחלתו. גישה זו נתפסת כדרך להעריך במדויק את הסיכון הנשקף מהמשיב. השופט פוסק לטובת המערער, מבטל את החלטת הוועדה ומחייב אותם לשקול מחדש את תנאי החופשה של המשיב לאחר קבלת הערכה מהמרכז הרלוונטי. החלטה זו מתקבלת לשם הבטחת שלום הציבור והיא תקפה בין אם המשיב מאושפז לפי סעיף 15(א) או 15(ב). פסק הדין מדגיש את עצמאותה של הוועדה ואת סמכותה לחפש ראיות וחוות דעת מומחה כראות עיניה. פסק הדין של השופט נועד להעניק להם כלי נוסף לקבלת החלטות מושכלות, במיוחד כשמדובר במטופלות עם עבר של עבירות מין.