רע"א 73/00

תקציר

פסק הדין בתיק זה נסוב סביב דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא בעניין חילוט ערבויות בנקאיות. סוגיית הליבה היא עקרון העצמאות הגלום בערבויות בנקאיות אוטונומיות, המאפשר למוטב לתבוע תשלום אך ורק על בסיס הדרישה שנקבעה בערבות, במנותק מסכסוכי חוזה שבבסיסם. המערערת טענה כי פעולת המשיב לצרף הודעה על כוונה לחלט ערבויות להודעת הפרה מנוגדת להסכם, המחייב ארכה של 60 יום לתיקון הפרות לפני החילוט. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אופיין האוטונומי של הערבויות הבנקאיות משמעו שהן פועלות בנפרד מתנאי העסקה הבסיסיים, ובלבד שמתקיימים התנאים הפורמליים בערבות. פסיקה קודמת אישרה את האוטונומיה של הערבויות הבנקאיות ואת תפקידן הנבדל מאשראי דוקומנטרי, המאזן בין סחורות ותשלומים בסחר הבינלאומי. בית המשפט דחה כל חריג לעקרון האוטונומיה, וציין כי לא התקיימו נסיבות חריגות כמו הונאה. משכך, בקשת הערעור נדחתה, וצו מניעה זמני בוטל, ונפסק כנגד המערער הוצאות בסך 7,500 ₪.