סע"ש 23977-11-19

תקציר

התובע, מאמן ספורט במקצועו, תבע את הנתבעים, המועצה המקומית גני תקווה וחברה יזמית, על כך שהכירו ביחסי עבודה בינו לבין הנתבעת השנייה, ופסקו לו שכר והטבות אחרות לעובדים. התובע עבד אצל הנתבע הראשון במשך שנים רבות ולאחר מכן הפעילות הספורטיבית הועברה לנתבעת השנייה. התובע טען כי בתחילה קיבל מהנתבעת הראשונה משכורת חודשית של 2,000 ₪, שבהמשך עלתה ל-9,000-10,000 ₪. הנתבעים טענו כי התובע היה קבלן עצמאי וההתקשרות עמו הייתה בשיטת "זיכיון". עוד טענו הנתבעים כי התובע אינו עובד אלא נותן שירותים. בית המשפט בחן את המקרה על פי השלבים שהותוו בפסק דין קוטה. ראשית, היא בחנה האם התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים ופסקה לטובת התובעת, חרף קשיים מסוימים בקביעת מהות היחסים. בית המשפט קבע כי התובעת השתלבה באופן אישי במערכת הארגונית של הנתבעים והייתה כפופה להוראות הנתבעים. משך ההתקשרות, תלותו הכלכלית של התובע בנתבעים ושליטתם המוחלטת של הנתבעים בפן הפיננסי של הפעילות, תמכו בקביעה זו. מנגד, העובדה שהתובעת העסיקה עובדים והשתתפה ברווחים היוותה קושי בתביעת התובעת, אך בית הדין מצא כי עובדות אלה ניתנות להסבר ולא בהכרח מצביעות על היעדר יחסי עבודה. באשר לפיצוי הממוני, קבע בית המשפט את שכרו המחליף של התובע, שהיה גבוה משכרו של רכז הכדורסל בפרשת אלון כהן, והביא בחשבון את היקף עבודתו הגדול יותר של התובע. בית הדין חישב את זכויותיו של התובע בגין תקופת ההעסקה שלא הסתיימה, לרבות פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, פדיון חופשות, דמי הבראה, קרן השתלמות והוצאות נסיעה, וקבע כי הסכום הכולל עומד על 636,870 ₪. לאחר ניכוי הסכומים שקיבל התובע בתקופה זו, שהיו גבוהים מהסכומים להם היה זכאי, ההפרש היה לטובת התובע. לפיכך, החליט בית המשפט כי הנתבע השני לא ישלם לתובע כל פיצוי ממוני, וההפרש יישאר בידי התובע. בית המשפט פסק גם בסוגיית הפיצוי הלא ממוני, והחליט לפסוק לתובע 15,000 ₪, בהתחשב במשך החוזה, חוסר הבהירות בהסדרי ההעסקה של הנתבעים והצורך בהרתעה, מה גם שהנתבעים הם גוף ציבורי. בהתאם לכך, קיבל בית הדין את תביעת התובע להכרה ביחסי עבודה בינו לבין הנתבעת השנייה, ודחה את התביעה כנגד הנתבעת הראשונה מחמת התיישנות. הנתבע השני חויב לשלם לתובע פיצוי לא ממוני בסך 15,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין. כל צד יישא בהוצאותיו, והתובע יישא בהוצאות הנתבע הראשון, שנקבעו על סך של 10,000 ₪, והוצאות הנתבע השני, אשר נקבעו על סך של 6,500 ₪.