בד"א 52/10

תקציר

המערער, עו"ד במקצועו, הורשע על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי בשני מקרים נפרדים של מעילה בכספי לקוחות ובעבירות נלוות נוספות. במקרה הראשון קיבל המערער סכום פסק דין שיועד ללקוחו אך עיכב את הכספים ולא הודיע על כך ללקוח. הלקוח נאלץ לשכור עורך דין אחר כדי לקבל בחזרה את הכספים ובסופו של דבר נאלץ לתבוע את המערער כדי לקבל אותם. במקרה השני, המערער ייצג לקוח בתביעה אזרחית ולקח ממנו 100,000 ₪ כדי לנסות להגיע לפשרה, אך לא עשה כן וגם לא החזיר את הכסף. כנגד הלקוח נפתחו הליכי הוצאה לפועל בעוד המערערת מחזיקה בכספים. בית הדין המשמעתי הרשיע את המערער בשורה של סעיפים וגזר עליו 48 חודשי השעיה בפועל, 36 חודשי מאסר על תנאי ושכר טרחת פיצוי בסך 5,000 ₪ לכל לקוח, לצד הוצאות בסך 2,000 ₪. המערער ערער הן על גזר הדין והן על גזר הדין. בית הדין לערעורים דחה את הטענות המקדמיות שהעלה המערער וקבע כי בית הדין המשמעתי לא שגה בכך שהתיר הגשת ראיות באמצעות תצהירים, דבר שלא פגע בזכויותיו של המערער. בסוגיה העיקרית מצא בית המשפט כי המערער אכן גזל כספי לקוחות, מה גם שבחר שלא להעיד או להציג כל הגנה. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בערעור, וציין את חוסר תבונתו בניהול הגנתו ואת מחדליו הרבים. פסק הדין וגזר הדין נשמרו אפוא, כאשר תקופת ההשעיה החלה ביום 16.7.2010 והמערער חויב בהוצאות נוספות בסך 3,000 ₪.