ע"ב 6901/98

תקציר

שירות בתי הסוהר (המשיב) סירב לבקשותיו של אסיר ביטחוני (המבקש) המרצה מאסר עולם. המבקש הגיש שלוש עתירות לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שנדונו יחד. פסק דין זה מתייחס לשתיים מהעתירות. בבקשה הראשונה ביקש המבקש לפקוד את קבר אחיו המנוח ולקבל ביקורי תנחומים בביתו. בית המשפט אישר את סירובו של שירות בתי הסוהר, וקבע כי סביר שאסירים ביטחוניים אינם זכאים בדרך כלל לחופשות, וכי החריג לביקור בקברי בני משפחה אינו חל משום שהאח נפטר לפני למעלה משלוש שנים. בית המשפט דחה גם את טענת המבקש כי הסירוב הכתים את הציבור הרחב, ואישר את התחשבות שירות בתי הסוהר בסיכון לאנשיו. בעתירה השנייה ביקש המבקש היתר לטיול לילי של שעתיים בחצר הכלא. טענה זו נדחתה גם על ידי בית המשפט, שקבע כי אסירים ביטחוניים זכאים על פי חוק לשעת נסיעה אחת בלבד ביום, וכי סירובו של שירות בתי הסוהר לאפשר נסיעות ליליות התבסס על שיקולים סבירים של ניהול בתי הסוהר והביטחון, לרבות אילוצי כוח אדם. המבקש טען כי שיקולים אלה אינם מצדיקים יחס שוויוני לאסירים ביטחוניים ופליליים, וכי מבנה בית הסוהר מונע סיכון ביטחוני משמעותי. עם זאת, המשיב טען כי התרת הליליות תחייב הגדלת כוח האדם לפיקוח על אסירים, ובית המשפט הסכים כי החלטת שירות בתי הסוהר סבירה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את טענות המבקש ודחה את בקשתו למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בשתי העתירות. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט הוא לבחון את חוקיות החלטת שירות בתי הסוהר, ולא להחליף את שיקול דעתו שלו. נמצא כי בקשותיו של המבקש נעדרות את החשיבות הרחבה הנדרשת כדי להצדיק מתן רשות ערעור, ועל כן נדחו.