רע"א 15325-03-25

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור 15325-03-25, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים שעולים ממנה: **ניתוח משפטי: בקשת רשות ערעור 15325-03-25 (עו"ד דרור חוטר-ישי נ' יחזקאל נחום ואח')** **מבוא:** בקשת רשות הערעור שלפנינו דנה בסכסוך קרקעי מורכב ורב-שנים בנוגע לחטיבת קרקע בשטח של 37,106 מ"ר. הסכסוך המרכזי, כפי שהגיע לבית המשפט העליון, הוא בין המבקש, עו"ד דרור חוטר-ישי (להלן: "המבקש"), לבין האחים נחום (המשיבים 1 ו-2), אשר לטענת המבקש, מחזיקים שלא כדין בחלקים מחטיבת הקרקע. המקרה נוגע לבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום. **רקע עובדתי ותמצית ההליכים הקודמים:** 1. **בעלות ומחלוקות ראשוניות:** חטיבת הקרקע בבעלות רשות הפיתוח, נחכרה במשותף על-ידי צדדים רבים. המבקש מחזיק ב-500/1000 מהזכויות, אותן ירש. המשיבה 5, חברת אסנת, רכשה 500/1000 מהזכויות בנאמנות עבור מרבית המשיבים. 2. **רכישת האחים נחום:** האחים נחום רכשו ב-2009, 54/1000 מהזכויות מהאחים שוחט, אשר רכשו זכויות אלו גם כן בנאמנות באמצעות חברת אסנת. תוקף רכישה זו, והזכות של האחים נחום בחטיבה, עומדים במוקד המחלוקת. 3. **סכסוך עם "אברג'יל":** בשנות ה-90 פלשו למקרקעין "משפחת אברג'יל". חברת אסנת, בשם כלל בעלי הזכויות, הגישה תביעת פינוי נגד אברג'יל, וניתן פסק דין לפינויים (2006). פסק הדין לא בוצע. חברת אסנת המחתה את זכויותיה מכוח פסק הדין ליתר בעלי הזכויות, כולל המבקש, שהסמיך לפעול לפינוי, וקיבל על עצמו להחזיק בשטח שיפונה בנאמנות עבור יתר בעלי הזכויות. בפועל, פינוי אברג'יל בוצע רק ב-2014, לאחר פעולות שנקט המבקש. 4. **הליכים משפטיים רלוונטיים:** * **תביעת דמי שימוש שנייה (2016):** המבקש תבע דמי שימוש ראויים. בית המשפט המחוזי קבע (2023) כי לצורך חישוב דמי השימוש, **לא ניתן להתעלם מעסקאות בהן מכרו בעלי זכויות את חלקם לצדדים שלישיים, אף שלא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין**. בין צדדים אלו נמנו האחים נחום. ערעור על פסק דין זה נדחה על-ידי בית המשפט העליון (2024). * **תביעת נחום (2001):** האחים נחום תבעו סעד הצהרתי שקונס הנכסים לא מוסמך לפעול לפינוי אברג'יל. תביעתם התקבלה בבית המשפט המחוזי, וערעור המבקש על כך נדחה בבית המשפט העליון, תוך ציון כי אין בכך למנוע מהמבקש לפעול בהליך נפרד נגד האחים נחום. 5. **ההליך הנוכחי (בית משפט שלום):** בעקבות החלטת בית המשפט העליון, הגיש המבקש תביעה לפינוי ולדמי שימוש ראויים נגד האחים נחום ואחרים. המבקש טען שהאחים נחום השתלטו על שטחים ומנעו מימוש זכויותיו. הוא עתר לפינויים משטח של 2,490 מ"ר, למסירת שטח נוסף, ולחיובם בדמי שימוש ראויים. 6. **פסק דינו של בית משפט השלום (2024):** נדחתה תביעת המבקש. * **בעניין הפינוי:** נקבע כי תביעת סילוק יד מקרקע המוחזקת על-ידי מספר שותפים דורשת הוכחת זכות ייחודית ושימוש שלא כדין. בית המשפט קבע כי טענות המבקש נדחו בהליכים קודמים. בפרט, נקבע כי **לא ניתן להתעלם מעסקאות בהן מכרו בעלי זכויות את חלקם לצדדים שלישיים, אף שלא נרשמו**, וכי האחים נחום נכללים ביניהם. לפיכך, **קיים מעשה בית דין לטובתם, המשתיק את המבקש מלטעון כנגד זכויותיהם**. כמו כן, נקבע כי ההסכמה להחזקת המבקש בשטח שפינה אברג'יל נועדה להחזקה בנאמנות עבור כלל השותפים, ולא להקניית זכות חזקה ייחודית. נדחתה טענת המבקש לזכות חזקה ייחודית מכוח סעיף 31(א)(1) לחוק המקרקעין. * **בעניין דמי שימוש:** נקבע כי המבקש לא הוכיח את שיעור דמי השימוש הראויים ולא הגיש חוות דעת. 7. **פסק דינו של בית המשפט המחוזי (2025):** ערעור המבקש נדחה בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט הדגיש כי קביעות בית משפט השלום מושתתות על קביעות עובדתיות שנקבעו בהליכים קודמים, ואין מקום "לפתוח" דיון מחודש בהן. **בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון:** המבקש טען כי האחים נחום אינם מחזיקים בזכויות קנייניות, שכן רכישתם מותנית באישור רשות מקרקעי ישראל, שלא התקבל. לטענתו, סוגיה זו מעלה שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים, הנוגעות למעמדה של זכות הקניין. **דיון והכרעה (בית המשפט העליון):** 1. **היקף הרשות לערער בגלגול שלישי:** בית המשפט העליון קבע כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין. המקרה דנן אינו נמנה על מקרים אלו. 2. **אופי הטענות:** טענות המבקש נוגעות לעובדותיו הקונקרטיות של הסכסוך, ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. 3. **מעשה בית דין ו"אי-השתכללות" העסקה:** * בית המשפט העליון שב על קביעתו (כפי שהופיעה בהחלטה מיום 31.8.2025) כי המבקש מושתק מלמצוא מחלוקת על זכויות האחים נחום, בשל מעשה בית דין שנוצר בהליכים קודמים. * **ההתמקדות ב"זכות קניינית" שגויה:** בית המשפט העליון הדגיש כי התמקדותו של המבקש בשאלת השתכללות זכותם ה"קניינית" של האחים נחום היא שגויה. לצורך תביעת פינוי, דרישה יסודית היא שהנתבע מחזיק במקרקעין "שלא כדין". * **קביעת בית המשפט המחוזי בתביעת דמי השימוש:** בפסק הדין בתביעת דמי השימוש השנייה, נקבע כי **לא ניתן להתעלם מזכויותיהם של האחים נחום** (שנרכשו מהאחים שוחט) לצורך חישוב דמי השימוש. קביעה זו משמעה, **למצער במישור היחסים שבינם לבין המבקש, שהאחים נחום בעלי זכות להחזיק במקרקעין, ואינם מחזיקים בהם "שלא כדין"**. * **מעשה בית דין חלוט:** מכיוון שערעור המבקש על פסק דין זה נדחה על-ידי בית המשפט העליון, הקביעה בדבר זכותם להחזיק במקרקעין הפכה לחלוטה. * **רלוונטיות לתביעת פינוי:** הקביעה בדבר חוקיות החזקתם של האחים נחום רלוונטית הן לתביעת דמי שימוש והן לתביעת פינוי, שכן שתיהן מבוססות על טענה שהחזקתם אינה כדין. משנדחתה טענת המבקש שהאחים נחום מחזיקים שלא כדין לעניין דמי שימוש, **קם מעשה בית דין המשתיק אותו מלעלות טענה זו מחדש בתביעת פינוי**. * **סיכום בעניין זה:** גם אם המבקש צודק בטענתו שהאחים נחום לא הוכיחו זכות קניינית מלאה, בית משפט השלום צדק בכך שקיים מעשה בית דין המשתיק את המבקש מלכפור בחוקיות החזקתם של האחים נחום במקרקעין שרכשו. 4. **התבטאויות חריגות:** בית המשפט העליון ציין את שפתם התוקפנית והחריגה של חלק מהטיעונים בבקשה, אך החליט שלא להטיל הוצאות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **מעשה בית דין (Res Judicata):** ההחלטה מדגימה באופן ברור את הרחבת העקרון של מעשה בית דין. גם קביעות שניתנו במסגרת תביעת דמי שימוש ראויים, הנוגעות לזכות החזקה במקרקעין, יכולות ליצור מעשה בית דין לגבי תביעת פינוי מאוחרת יותר, כאשר שתי התביעות נסמכות על אותה טענת יסוד – החזקה שלא כדין. * **חידוש/הבהרה:** הבהרה חשובה כי קביעות הנוגעות ל"חוקיות החזקה" (גם אם לא בהכרח "בעלות קניינית" במובן הרחב) במקרקעין, יכולות להוות מעשה בית דין בין אותם צדדים, גם אם עילות התביעה שונות (דמי שימוש מול פינוי), וזאת מכיוון שהן נשענות על אותה מסד עובדתי ומשפטי של "החזקה כדין" מול "החזקה שלא כדין". 2. **"החזקה שלא כדין" כתנאי לתביעת פינוי:** ההחלטה מחזקת את ההלכה הפסוקה כי לשם הצלחה בתביעת פינוי, אין די בהוכחת זכות בעלות או חזקה (גם אם במשותף), אלא יש להוכיח שהנתבע מחזיק במקרקעין **שלא כדין**. אם הנתבע מחזיק כדין (בין אם מכוח זכות קניינית ובין אם מכוח כל זכות אחרת), אין עילת פינוי. * **השלכה:** גם אם המבקש היה מצליח להוכיח כי האחים נחום אינם בעלי זכות קניינית מלאה, הדבר לא היה מספיק כדי להורות על פינויים, כל עוד הם מחזיקים כדין (למשל, מכוח הסכם רכישה שהוצג, גם אם הוא טעון אישורים נוספים). 3. **התחשבות בעסקאות שלא נרשמו:** ההחלטה מתייחסת לקביעת בית המשפט המחוזי בתביעת דמי השימוש, לפיה **לא ניתן להתעלם מעסקאות בהן מכרו בעלי זכויות את חלקם לצדדים שלישיים, אף שלא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין**. * **עקרון מוכר:** עיקרון זה מוכר בדין הישראלי (סעיף 16 לחוק המקרקעין), לפיו עסקאות במקרקעין שטרם נרשמו במרשם המקרקעין הן תקפות בין הצדדים לעסקה, וניתן להשתמש בהן כבסיס לטענות משפטיות (כמו זכות החזקה). * **רלוונטיות להקשר:** ההחלטה מדגישה שוב את יישומו של עיקרון זה, וכי הוא מהווה בסיס לקביעה כי האחים נחום מחזיקים כדין (לפחות ביחסים שבין הצדדים). 4. **הגבלת ערעור בגלגול שלישי:** ההחלטה מחזקת את הסנקציה של הגבלת כניסה לבית המשפט העליון ב"גלגול שלישי", ומדגישה את הצורך בשאלה משפטית עקרונית או עיוות דין כדי לאפשר דיון נוסף. המקרה הנוכחי, שנדון כסכסוך עובדתי במהותו, לא עמד ברף זה. 5. **כבוד בית המשפט וניסוח כתבי טענות:** בית המשפט העליון מתייחס בצורה ביקורתית להתבטאויות חריגות בכתבי טענות, אך מפעיל שיקול דעת שלא להטיל הוצאות. הדבר מהווה תזכורת לכלל המגישים טיעונים בפני בתי המשפט לשמור על כללי התנהגות וניסוח הולמים. **סיכום:** בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך שהודגשו עקרונות מעשה בית דין וההבחנה בין הצורך להוכיח "זכות קניינית" לבין הצורך להוכיח "החזקה כדין" לצורך תביעת פינוי. בית המשפט העליון הבהיר כי קביעות קודמות, גם אם במסגרת תביעת דמי שימוש, בדבר חוקיות החזקה, יוצרות מעשה בית דין ומונעות העלאת טענה זו מחדש בתביעת פינוי. ההחלטה ממחישה את חשיבות מניעת דיונים חוזרים ונשנים (res judicata) ואת האופן שבו הן משפיעות על הליכים משפטיים עתידיים.