ת"א 66063-01-18

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את הטיעונים והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. באשר למועד אישור החשבון, דוחה השופטת את טענת התובע כי היה על הנתבע להעביר שיק מיד עם הגשתו, שכן ההסכם אינו קובע אישור או העברה מיידיים. השופט מוצא הצדקה לעיכוב באישור החשבון בדצמבר, ומגיע למסקנה כי מועד האישור היה ב-8 בינואר 2018. לפיכך, נדחית גם טענת התובעת כי נאלצה לנטוש את הפרויקט בשל איחור בתשלום, שכן התשלום לא איחר בהתאם לתנאים המוסכמים. עם זאת, השופטת מקבלת חלקית את הטענה העיקרית, ומכירה בכך שחלק מהעבודות בוצעו על ידי התובעת והיא זכאית לתשלום עבורן. לאחר בחינת חומר הראיות, קובעת השופטת את הסכום המגיע לתובע בגין העבודות שבוצעו, בסך 79,262 ₪ (לא כולל מע"מ). מסכום זה הניכויים מתבססים על העלויות שנגרמו לנתבעת עקב אי השלמת העבודה על ידי התובעת, לרבות תשלומים ששולמו לצדדים שלישיים עבור אביזרי אינסטלציה ועבודות פיקוח של קבלן אחר שנשכר על ידי הנתבעת. לאחר חישוב ניכויים אלה, מגיעה השופטת למסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 56,832 ₪ עבור עבודתה. באשר לתביעה שכנגד, השופטת דוחה אותה בשל היעדר הוכחה בדבר היקף הנזק שנגרם כתוצאה מעבודתו הרשלנית לכאורה של התובע. השופטת מדגישה כי על התובע שכנגד מוטלת האחריות לספק נתונים מדויקים על הנזק, שלא הוצגו די הצורך במקרה זה. אשר על כן, התביעה שכנגד נדחית, והתובע אינו נדרש לשלם כל סכום נוסף לנתבע. כמו כן, השופטת מעניקה לתובע שכנגד את הזכות לפצל את סעדיו בנוגע לתביעות פוטנציאליות שעשויות לצוץ בעתיד מבעלי הדירות. בסופו של דבר, התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי, והנתבע מחויב לשלם לתובע 56,832 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום. שני הצדדים נושאים בהוצאות המשפטיות שלהם. על פסק הדין ניתן לערעור בתוך 45 יום בבית המשפט המחוזי לוד מרכז.