ע"פ 4930/07

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על ההרשעה באונס אך קיבל את הערעור על ההרשעה במעשה סדום מחמת ספק סביר, ובכך הפחית מעט את העונש. ערכאת הערעור מהססת, ככלל, להפוך ממצאים עובדתיים של בית משפט קמא, אלא אם כן ניכרת טעות מהותית בהערכת המהימנות. במקרים של עבירות מין, ניתן משקל משמעותי להתרשמות הראשונית ולקביעות המהימנות של בית משפט קמא, אלא אם כן מסתמנת סתירה או טעות ברורה. בית המשפט ציין כי אמנם בוטלה הדרישה לתוספת ראייתית בעבירות מין, אך הרשעה יכולה להתבסס על עדות יחידה של הקורבן אם היא מנומקת כראוי. כאן, עדותה של המתלוננת נמצאה אמינה בנוגע לאונס. עם זאת, חוסר עקביות ביחס למעשה סדום יצר ספק סביר, המצדיק זיכוי בגין אישום זה. ערכאת הערעור בחנה את התנהגותה של המתלוננת ולא מצאה סתירה מהותית המערערת את אמינותה ביחס לאישום האונס, אך הכיר בספק לגיטימי לגבי האישום במעשה סדום. בנוסף, נבחנו טענות בדבר מחדלי חקירה וטעות לכאורה בתפיסת ההסכמה של המערער ונמצא כי אין בהן כדי להצדיק את ביטול ההרשעה באונס, שכן נראה כי הנאשם עצם את עיניו לנוכח היעדר ההסכמה ולא טעה בכנות. התנהלותו ועמדותיו של המערער בעבר נלקחו בחשבון, ובעוד טענת מחדלי החקירה נדחתה, הערעור הביא לשינוי משך העונש המגיע לזיכוי מאשמת מעשה סדום. ניתוח מעמיק של אמינות ועקביות העדיף את ההרשעה באונס, תוך יישור קו עם פרשנויות משפטיות מבוססות ופסקי דין רלוונטיים קודמים. למרות שחוות הדעת הראשונית התהפכה חלקית, הרוב הגיע למסקנה שלא קיימת עילה מספקת להיפוך מלא, ולכן הערעור נדחה ברובו.