ת"פ 7257/08

תקציר

השאלות המרכזיות הנוגעות להכרעת הדין הן האם ידעה סולקור על הכספים שהופקדו על ידי הנאשם והאם נתנה את הסכמתה למשיכתם. מהראיות עולה כי סולקור לא ידע על הכספים ולא הסכים למשיכתם. הנאשם, שהופקד על הכסף, משך אותם במרמה ללא ידיעתו והסכמתו של סולקור. יחסי עורך דין-לקוח הם יחסי נאמנות, ועורך הדין רשאי להשתמש בכספי הלקוח רק בהסכמתו המפורשת. טענת הנאשם כי הודיע לסולקור על הכספים אינה נתמכת בראיות, לרבות עדותו של עו"ד הלר, שפיקח על התיק. המסמכים שהוצגו על ידי הנתבע כראיה לא התקבלו אצל הנמענים, או נכתבו בדיעבד ללא הוכחת מסירתם. זאת ועוד, התנהלותו של הנאשם בהסתרת בקשות ההבהרה מקבוצת ברהמס ומגולדמן, כמו גם הימנעותו מלהגיב להאשמות חמורות שהועלו נגדו, מלמדות על אשמתו. עוד קבע בית המשפט כי סולקור לא נתנה הסכמה מראש למשיכת הכספים, וכי טענות הנתבע בדבר הסכמה וזכות הקיזוז והשעבוד אינן תקפות. לפיכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם בעבירה של גניבה בידי נפקד כאמור בסעיף 293(2)(3) לחוק העונשין.