בש"א 1661/08

תקציר

המבקש, המייצג את עצמו, ביקש ארכת מועד להגשת ערעור על שתי החלטות הנוגעות לפסק דין שניתן נגדו בשנת 1990. ההחלטה הראשונה, משנת 2006, דחתה את תביעתו על הסף בשל תקופת ההתיישנות. ההחלטה השנייה, משנת 2007, דחתה אף היא את תביעתו, הפעם לבקשת המשיבים. המבקש טען כי ההחלטה בבקשתו לבטל את פסק הדין צריכה להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור, וכי סיכוייו להצלחת ערעורו טובים. עם זאת, טענו המשיבים כי המבקש לא הוכיח נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכה, ואף לא שילם את ההוצאות שנפסקו נגדו במספר מקרים קודמים, שכולם נדחו. בית המשפט קבע כי המבקש לא עמד בדרישות המחמירות להארכת מועד כפי שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי. טענתו של המבקש באשר למועד מתן ההחלטה לגביו אינה מצדיקה הארכה, שכן היה על המבקש להיות מודע להליך הקבוע בחוק. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי סיכויי ההצלחה של המבקש אפסיים, שכן בקשות וערעורים קודמים רבים הקשורים לאותו פסק דין נדחו, והמבקש ניסה שוב ושוב להימנע מביצוע פסק הדין. עוד הדגיש בית המשפט כי ייצוג עצמי מחייב הקפדה על כללים פרוצדורליים, וכל אי ידיעתם מצד המבקש לא הייתה סיבה מוצדקת להארכה. לפיכך, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחתה.