ע"א 93/81

תקציר

בית המשפט העליון עסק בסכסוך של שכנים בבית משותף. המשיבים בנו תוספת למרפסת ביתם, אשר השפיעה על הרכוש המשותף לכל בעלי היחידות. בתחילה הוציא בית משפט השלום צו מניעה זמני נגד בניית המשיבים, אך זה נדחה בהמשך ואפשר את השלמת התוספת. לאחר עיון בתיק, הורה בית משפט השלום על הריסת התוספת כדי לשמור על זכויותיהם הקנייניות של המערערים ברכוש המשותף. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו, תוך ציון פגיעה מינימלית במערערים ובהסכמת רוב בעלי הדירות, ומתח ביקורת על הבנייה הבלתי מורשית הקודמת של המערערים על הרכוש המשותף. בית המשפט העליון, בהתייחסו לתקדימים משפטיים קודמים, הדגיש את שיקול הדעת המצומצם של בתי המשפט במקרים של זכויות קנייניות, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה קלה. היא הדגישה כי כל שינוי ברכוש המשותף ללא הסכמה מלאה מהווה הפרה, ללא קשר לטריוויאליות הנתפסת. שינויים בלתי מורשים כאלה עלולים לערער את המסגרת המשפטית של בעלות על בית משותף, ולאפשר ליחידים לפעול באופן עצמאי ולפגוע ברכוש המשותף. משכך, החזיר בית המשפט העליון על כנו את החלטת בית משפט השלום והורה על הריסת תוספת המרפסת, אם כי לא פסק הוצאות בשל התנהלותם הפסולה הקודמת של המערערים עם הרכוש המשותף.