תת"ע 7703-01-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט לתעבורה בעכו, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **עובדות המקרה:** נגד הנאשמת, רחמה ח'טיב, הוגש כתב אישום בגין נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת אי-שימוש על ידי שוטר (בוחן תנועה), בניגוד לתנאים שפורטו בהודעה, על פי תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה. ביום 18.1.2026, התקיימה ישיבת הוכחות, אליה הנאשמת לא התייצבה למרות שזומנה כדין בנוכחות סנגורה. כתוצאה מכך, הורשעה הנאשמת ונגזר דינה לפסילה של 3 חודשים, פסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים וקנס בסך 1,500 ₪. ביום 2.3.2026, הגישה הנאשמת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרה. **טענות המבקשת (הנאשמת):** 1. **טעות בא כוחה:** המבקשת טוענת כי אי התייצבותה נבעה מטעות של בא כוחה, עורך דין מוחמד שעבאן, אשר שכח בטעות להתייצב לדיון, אף שידע על מועדו והתייצב באותו יום בבית המשפט בתיק אחר. 2. **תיקון הליקויים:** נטען כי המבקשת תיקנה את הליקויים ברכב והרכב עבר טסט. 3. **עבר תעבורתי נקי:** המבקשת טוענת כי אין לה עבר תעבורתי מכביד. 4. **נזק לפרנסה:** הותרת פסק הדין על כנו תגרום לה נזק לפרנסתה. **טענות המשיבה (מדינת ישראל):** 1. **דחייה על הסף:** יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן המבקשת בחרה שלא להתייצב לדיון, זומנה כדין, ולא הודיעה על סיבת אי התייצבותה. 2. **אין חשש לעיוות דין:** אי ביטול פסק הדין לא יגרום לעיוות דין, שכן העונשים שהוטלו מידתיים ותואמים את חומרת העבירה ועברה התעבורתי. 3. **עבר תעבורתי:** למבקשת 4 הרשעות קודמות מאז הוצאת רישיונה בשנת 2017. 4. **בקשה לענישה מחמירה יותר:** במידה וגזר הדין יבוטל, המשיבה תעתור לענישה מחמירה יותר. **החלטת בית המשפט וניתוח משפטי:** בית המשפט דחה את בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין. הניתוח המשפטי מתבסס על העקרונות וההלכות המשפטיות שהוזכרו בהחלטה: 1. **המסגרת החוקית - סעיף 130(ח) לחסד"פ:** * הסעיף מאפשר לבית המשפט, לבקשת הנאשם, לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו, רק אם מתקיים אחד משני תנאים חלופיים: (א) סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו של הנאשם לדיון; או (ב) עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו. * הבקשה לביטול צריכה להיות מוגשת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, אלא אם בית המשפט מאשר דיון בבקשה שהוגשה באיחור, וזאת בהסכמת התובע (במקרה זה, המשיבה לא הסכימה, אך בית המשפט בכל זאת דן בבקשה). 2. **נטל ההוכחה על המבקש:** * כפי שנקבע בע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל, הזכות ל"יומו בבית המשפט" אינה מוחלטת. על המבקש לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו, מוטל הנטל להוכיח את קיומו של אחד מהתנאים החלופיים שפורטו לעיל. 3. **היעדר סיבה מוצדקת לאי-התייצבות:** * בית המשפט קבע כי טענת המבקשת בדבר טעות או שכחה של בא כוחה **אינה** מהווה "סיבה מוצדקת" לאי-התייצבות. הלכה פסוקה היא (כפי שהודגש על ידי בית המשפט באמצעות הפניות לרע"פ 9142/01, ר"ע 418/85, רע"פ 5146/09) כי שכחה, טעות, חוסר תשומת לב או בלבול במועד, גם אם אירעו בתום לב, אינם מצדיקים ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. * החלטה זו מבטאת את העיקרון לפיו האחריות להתייצבות לדיון, גם כשהיא נעשית על ידי עורך דין, מוטלת במידה רבה על הנאשם עצמו, ובוודאי כאשר מדובר בתיק המיועד לשמיעת ראיות, אשר תופס משבצת זמן יקרה מבית המשפט. 4. **העדר חשש לעיוות דין:** * גם אם היינו מניחים, לצורך הדיון, כי טעות עורך הדין עשויה להיחשב כסיבה מקלה, הרי שבית המשפט בחן את שאלת קיומו של עיוות דין. * **אי-העלאת טענות מהותיות:** הנאשמת לא הצביעה על כל טענה מהותית אשר עשויה לשנות את תוצאות פסק הדין. כלומר, לא הועלתה טענה לפיה ביצוע העבירה עצמו מוכחש מן היסוד, או שיש טענות הגנה משמעותיות שלא ניתנה להן הזדמנות להיטען. * **העדר פוטנציאל לשינוי התוצאה:** בית המשפט הדגיש (באמצעות הפניות לרע"פ 2575/17, רע"פ 8626/14, רע"פ 1911/18, רע"פ 8427/17) כי כדי לבטל פסק דין בהעדר, משום עיוות דין, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל בעלי פוטנציאל ממשי לשנות את תוצאות פסק הדין, ולא די בטענות כלליות או סתמיות. * **העדר פירוט וראיות לתיקון הליקויים:** המבקשת טענה כי תיקנה את הליקויים ברכב, אך לא צירפה כל ראיה לכך (כגון אישור תיקון, תמונות, או קבלות). כמו כן, היא לא צירפה את הודעת אי-שימוש עצמה, ממנה ניתן היה ללמוד על מהות הליקויים. היעדר פירוט והוכחות אלו מחלישים את טענתה בדבר תיקון המחדל. * **העדר הגנה מהותית:** בית המשפט קבע כי לא התרשם כי התייצבות הנאשמת או סנגורה הייתה מביאה לזיכוי, וכי לא הוצגה כל הגנה מהותית כנגד ביצוע העבירה. 5. **העונש והתאמתו:** * בית המשפט בחן את העונש שהוטל (פסילה 3 חודשים, על תנאי וקנס) וקבע כי הוא סביר. * **פסילת מינימום:** בגין העבירה הספציפית, קיימת בחוק פסילת מינימום של 3 חודשים. המבקשת לא הצביעה על כל דבר המצדיק סטייה מפסילת מינימום זו. * **עבר תעבורתי:** המשיבה הצביעה על עבר תעבורתי הכולל 4 הרשעות, דבר המערער את טענת המבקשת בדבר עבר נקי. **חידושים ודגשים משפטיים בהחלטה:** * **הפרדה בין אחריות הנאשם לאחריות עורך הדין:** ההחלטה מדגישה באופן ברור כי גם במקרה בו אי ההתייצבות נובעת מטעות של עורך הדין, האחריות העיקרית מוטלת על הנאשם, וכי שכחה או טעות של עורך הדין אינן בגדר "סיבה מוצדקת" כמשמעותה בחוק. זהו חידוד של העיקרון לפיו "החזקה" על הדיון היא של הנאשם. * **החשיבות של "פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה":** ההחלטה מחזקת את הדרישה להצגת טענות בעלות משקל ממשי, ולא טענות כלליות, על מנת לבסס עילה של עיוות דין. יש להציג ראיות או טענות קונקרטיות שיש בהן סיכוי של ממש להוביל לתוצאה שונה. * **עמידה בנטל ההוכחה:** ההחלטה מדגישה את נטל ההוכחה המוטל על הנאשם להוכיח את קיומו של אחד התנאים לביטול פסק דין. לא די בטענות בעלמא, אלא נדרשת תשתית ראייתית. * **חומרת עבירת אי-שימוש:** אף שהעבירה מיוחסת על פי תקנה, עצם היותה עבירה שמקורה בהודעת אי-שימוש, מחייבת התייחסות רצינית, ובפרט כאשר מדובר בנהיגה עם ליקויים. **לסיכום:** בית המשפט דחה את בקשת הביטול, בהתבסס על כך שלא הוכחה "סיבה מוצדקת" לאי-התייצבות, וכן לא הוכח כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לעיוות דין. הדבר נובע הן מהיעדר טענות מהותיות של הנאשמת להגנה, הן מהעדר ראיות לטענותיה, והן מעונש סביר התואם את העבירה ואת נסיבות המקרה. ההחלטה משקפת את הפרקטיקה המשפטית הנוהגת המחייבת רצינות ודייקנות בהתייצבות לדיונים בבתי המשפט.