ת"א 4246-10-23

תקציר

המקרה הנדון הוא בשאלה האם המצאת כתב תביעה, המיועד לחברה זרה הנתבעת, שהוגשה על ידי מסירתו לנציג הנתבעת בישראל, מהווה המצאה כדין לפי תקנות סדר הדין האזרחי. מטרתה העיקרית של האמצאה היא ליידע את הנתבע על התביעה ולאפשר את השתתפותו. התקנה קובעת כי אם הנתבע מתגורר מחוץ לישראל ויש לו כאן נציג, ניתן להגיש את הנציג אם התביעה נוגעת לעבודתו של הנציג. בפסיקה הקודמת נקבעו שני מבחנים לתחולתה של תקנה זו: האחד, מבחן עוצמת היחסים, כאשר למייצג מערכת יחסים אינטנסיבית ומתמשכת עם הנתבע והוא עשוי להודיע לו על התביעה; שנית, מבחן "אותו עסק", בו מנהל הנציג את עסקיו של הנתבע. במקרה זה, בית המשפט מוצא כי בעוד שלבא כוח הנתבע היו בעבר היחסים הנדרשים עם הנתבע הזר, הדבר השתנה מאחר שהנתבע הזר נקלע לקשיים כלכליים ונפתחו נגדם הליכים משפטיים, שהביאו למינוי בעל תפקיד מטעם בית המשפט. התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שכיום מתקיימים יחסים אינטנסיביים בין הנציג לבין הנתבע הזר, במיוחד לאחר הסתבכויותיו המשפטיות של האחרון. לפיכך, המצאת כתב התביעה לנציג המקומי אינה יכולה להיחשב כהמצאה חוקית עבור הנתבע הזר, והתובע יצטרך להחליט האם להגיש בקשה להמצאה מחוץ למדינה או למסור כל הודעה אחרת לנתבע הזר בדבר המשך ההליכים. כמו כן יהיה על התובע לשאת בהוצאות הנתבעת המקומית בסך 2,500 ₪.