ת"פ 50148-01-14

תקציר

הנאשם הואשם יחד עם אייל ברכה בסחר באמצעי לחימה, שכללו העברת ארבעה מטעני חבלה מאולתרים. הנאשם טען כי דודו, איציק קיסוס, היה האחראי העיקרי למזימה וכי תפקידו שלו היה מינימלי. עם זאת, השופט מצא את התיאור הזה לא משכנע ולא אמין. נקבע כי הנאשם ידע את טיבם של המטענים והייתה לו גישה ישירה אליהם, שכן אחסן אותם במחסן הסמוך לביתו. עוד נמצא כי הנחה את מקבל המטענים, אפי, כיצד להשתמש בהם. השופט הגיע למסקנה כי הנאשם לא היה רק שותף אלא שותף מלא למזימה הפלילית, בעל מידה של שליטה וידע שהשתרעו מעבר למסירה גרידא. מסקנה זו התבססה על שיחות טלפון שניהל הנאשם עם אייל ברכה ואפי, וכן על עדותו המהימנה של אפי. השופט הדגיש כי עבירת הסחר בנשק, כהגדרתה בסעיף 144(ב2) לחוק העונשין, אינה מחייבת נוכחות של תמורה או תשלום, בניגוד לטענת ההגנה. לפיכך, טענת הנתבע כי לא קיבל פיצוי בגין מעשיו אינה רלוונטית. בסופו של דבר הרשיע השופט את הנאשם בעבירת סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, יחד עם סעיף 144(ג)(3) וסעיף 29. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 19.4.16.