עת"מ 1303/05

תקציר

פסק הדין דוחה שלוש עתירות נגד החלטות הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מרכז. העתירות מערערות על תוקפה של תכנית מתאר המשנה את ייעודם של כ-181 דונם משימושי חקלאות למגורים, תעשייה ומסחר. מטרות התכנית יושגו באמצעות תהליך של איחוד וחלוקת הקרקע ללא הסכמת בעלי הקרקע. בית המשפט אינו מוצא הצדקה להתערב בשיקול דעתן של רשויות התכנון בנוגע לשינוי ייעוד הקרקע ושלבי ביצועה. היא קובעת כי רשויות התכנון פעלו בסבירות ובמסגרת שיקול דעתן המקצועי. אשר לטענת העותרים כי אדמותיהם הופקעו ללא פיצוי, מקבל בית המשפט את הגישה לפיה הערכת מוסדות התכנון ואיזון שווי החלקות היו נתונים לשיקול דעתם המקצועי. היא קובעת כי חלוקה מחדש של קרקעות בדרך של איחוד וחלוקה, ולא הפקעה, אינה משנה את הכללים שנקבעו להליך זה. כמו כן, בית המשפט קובע כי הוצאות התכנון המוטלות על הבעלים, בנוסף להיטל ההשבחה, מאושרות על פי חוק. לבסוף, בית המשפט קובע כי יו"ר הוועדה המחוזית פעל באופן סביר בסירובו לקבל רשות ערעור למועצה הארצית, שכן העתירות אינן מעלות סוגיות עקרוניות חריגות. משכך, העתירות נדחות, והעותרים נדרשים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.