ת"א 2201-04-04

תקציר

השאלה העומדת על הפרק היא האם דחיית בקשת המבקשים לדחות את הגשת ראיותיהם עד לאחר שמיעת עניינה של התביעה, תביא לביטול הצו הקבוע בתקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, דבר העלול לפגוע בהגנתם. בעוד שהסדר הרגיל של הצגת ראיות הוא שהנאשם מגיש את ראיותיו לאחר הגשת כתב התביעה, ישנם חריגים לכלל זה. בית המשפט הכיר בכך ששינוי סדר הגשת הראיות עשוי להיות מוצדק בנסיבות מסוימות כדי למנוע פגיעה בעניינו של הנאשם. עם זאת, השופט קבע כי במקרה ספציפי זה, מרבית העדים שאת עדותם ביקשו המשיבים להציג ללא תצהירים היו רואי חשבון או פקידים, שעדותם לא תגרום נזק משמעותי לנתבעים. עדותם נתפסה כראיה תומכת ולא כעדות מרכזית. בנוסף, ציינה השופטת כי יעילות הליך השימוע וההיבט המהותי של האפקטיביות טענו שניהם לטובת המשך הסדר הרגיל של הצגת ראיות, כל עוד לא נפגעו זכויות הנאשמים באופן מהותי. עוד הדגישה השופטת כי הגשת תצהירי עדות ראשונית אינה מחייבת את הנתבעים לכלול אותם כראיות. למבקשים ניתנה האפשרות להשלים את עדותם העיקרית לאחר שמיעת עדי המשיבים, ואפשרות לתבוע הוצאות נוספות אם יבחרו להגיש ראיות נוספות בהמשך. השופט הגיע למסקנה שדחיית הבקשות דווקא תזרז את ההליכים ותחסוך זמן שיפוטי. לפיכך, נדחו הבקשות לשינוי סדר הצגת הראיות, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.