ת"א 13836-08-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל הנוגעים למכירת נכס מסחרי הממוקם באשדוד שבבעלות החברה. החברה נטלה הלוואות רבות מהבנק, והנכס המדובר שועבד כדי להבטיח את פירעון ההלוואה הראשונה שהושגה בשנת 2006. החברה טענה כי המשכנתא נועדה רק להלוואה הראשונה ולא להלוואות הבאות שהתקבלו בשנים 2007 ו-2008. עם זאת, בית המשפט מצא כי נוסח שטר המשכנתא אינו תומך בטענת החברה, שכן הוא נוסח להבטחת "כל הסכומים המובטחים" והוחל על "הלוואות" ו"אשראי" בלשון רבים, מה שמצביע על כך שהוא נועד לכסות גם חובות עתידיים. בנוסף, טענות החברה בדבר זיוף שטר המשכנתא נמצאו חסרות כל הצדקה מעשית. בית המשפט גם שקל ודחה את טענת החברה כי יש לעכב את הביצוע בשל חלוף הזמן מאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל בשנת 2013. החברה ניסתה בעבר להסדיר את העניין באמצעות הסכם עם הבנק בשנת 2015, אך לא הצליחה לפרוע את החובות כפי שנקבע בהסכם. לפיכך חידש הבנק את מאמציו לממש את הנכס המשועבד. כמו כן, סיכויי החברה להצליח לשכנע את בית המשפט לעצור את ההוצאה לפועל נמצאו מזעריים, ובית המשפט הדגיש את הצורך להמיר את הנכס לכספים לפירעון החובות שטרם נפרעו, מה גם שהחברה לא תיפגע ממכירת הנכס. השופט הגיע למסקנה כי הבקשה הנוכחית נראית כניסיון נוסף של החברה לעכב את הביצוע הבלתי נמנע, ולכן הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל נדחתה. החברה חויבה לשלם לבנק ולכונס הנכסים הוצאות משפט בסך 7,500 שקל בתוך שלושים יום.