עת"מ 5109-09-21

תקציר

העותרת ובעלה המנוח נקלעו לחובות ארנונה, והרשות המקומית המשיבה פתחה בהליכי גבייה. העותר טען כי החוב התיישן או שעליו ויתר המשיב, או שהמשיב התמהמה בגבייתו, ולכן יש לפטור אותו מתשלום. בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה, וציין את מודעותה של העותרת לחוב ואת אי פרעונה המכוון במשך שנים. היא הדגישה את האינטרס הציבורי בגביית החוב ואת מאמצי המשיב לעשות זאת באמצעות פעולות גבייה שונות. השופטת הדגישה כי התנהלות המשיב לא היוותה ויתור או שיהוי בלתי מוצדק, מה גם שהעותרת תרמה גם היא למצב בכך שלא שילמה למרות מודעותה לחוב. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת העותרת בדבר הסתמכות על אי גביית החוב כבלתי לגיטימית, נוכח חובתה לשלם. עוד נקבע כי העתירה הוגשה באיחור מיותר, ובית המשפט ציין את המשמעות של הגשה במועד בעניינים מנהליים. אשר לשיעורי הריבית על החוב, בית המשפט לא מצא הצדקה להפחתתם, נוכח אי פירעונה הממושך של העותר. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪. השופטת סיימה את דבריה בכך שעודדה את הצדדים להתחשב במצבו של העותר בעת הסדרת התשלומים, אך לא הגיעו להסכמה.