ה"פ 5115-03-11

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם נוצר הסכם מחייב בין שני צדדים, בדבר פירעון הלוואות. המבקשים ביקשו להאריך את מועד הפירעון, שלא כובד, בטענה שנסיבות בלתי צפויות מנעו מהם לשלם עד המועד האחרון. ההסכם, המכונה כתב ההתחייבות, קבע כי אם המבקשים ישלמו למשיבים סך של 2,250,000 דולר עד ליום 10.3.2010, הדבר יסדיר את כל ההלוואות ויבטל את כל ההתחייבויות בין הצדדים. המשיבים, שהיו מוכנים לוותר על זכויותיהם בכסף רק בתנאי שישולם בהקדם, סירבו להאריך את המועד. טענות המבקשים להארכה, בטענה כי צו ההקפאה פגע ביכולתם למכור את הקרקע ולפרוע את ההלוואה, לא התקבלו על ידי בית המשפט. השופטת קבעה כי המשיבים לא היו מחויבים לחתום על כתב ההתחייבות, והמבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי הנסיבות השתנו באופן בלתי צפוי ומהותי. זאת ועוד, ההבחנה בין הסכם הדדי סדיר לבין כתב התחייבות חד-צדדי זה היטיבה עם המשיבים. תום הלב, טענה השופטת, אינו מצדיק שינוי ההסדר החוזי. לפיכך, התביעה נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 15,000 ₪.