עמ"נ 66017-02-18

תקציר

חוק הכניסה לישראל מעניק לשר הפנים שיקול דעת רחב להנפיק רישיונות ישיבה, אותם מפעיל המשרד בהליכים שונים. הליך אחד כזה הוא הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים, הבוחנת בקשות למעמד בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים. החלטות הוועדה נבחנות באופן מצומצם על ידי בתי המשפט, ומתערבים רק במקרים מצומצמים של פגמים חמורים. במקרה זה, משפחה של אזרחי ארה"ב הגישה בקשה למעמד בישראל מטעמים הומניטריים, בנימוק של מצבו הרפואי של ילדם הקטין. הוועדה הבין-משרדית ובית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחו את בקשתם, והמשפחה ערערה. בית הדין לערעורים, המשמש כערכאה מיוחדת לענייני הגירה, דחה גם הוא את הערעור, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. עיקר טענותיה של המשפחה התמקדו במצבה הרפואי של הילדה, וטענו כי היא זקוקה לטיפול מתמשך שניתן לספק באופן מיטבי רק בישראל, וכי הנטל הכלכלי של הטיפול בארה"ב אינו גבוה. עם זאת, בית המשפט קבע כי המשפחה לא הצליחה להוכיח כי הילד אינו יכול לקבל טיפול הולם בארץ מוצאם, וכי שיקולים כלכליים אינם מצדיקים מתן מעמד בישראל. הראיות הרפואיות המעודכנות שהוגשו בערר לא שינו את ההחלטה. מאחר שההחלטה הייתה סבירה ונטולת פגמים מנהליים, סירב בית המשפט להתערב ודחה את הערעור. כדי להימנע מעובדה מוגמרת, קבע בית המשפט מועד אחרון ליציאת המשפחה מישראל, תוך הימנעות מהליכי אכיפה.