ע"פ 515/71

תקציר

כתב אישום הכולל 96 סעיפים של עבירות מרמה שונות שבוצעו על ידי עובדים וסוכני חברת "איסליט" חיסכון ופיקדון בע"מ נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים. כתב האישום נבע מעסקאות תרמית שנעשו בין החברה לבין לקוחות שהתקשרו עימה בהתקשרויות. שישה נאשמים, בהם הדירקטור, העובדים והסוכנים של החברה, הודו באישומים שהוגשו נגדם. השופט זיכה את הנאשמים מחלק מהאישומים, אך הרשיע אותם באחרים, כולל הונאה בנסיבות מחמירות. הנאשמים ערערו על ההרשעה ועל גזר הדין. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור. פסק הדין מצטט פסקי דין קודמים רבים בנושא הונאה והגזמה בשבח טובין על פי דיני העונשין ודיני החוזים, ומדגיש כי הגבול בין הגזמה למצג שווא מטושטש לעיתים קרובות. בית המשפט זיכה את המערערים מחלק מהאישומים בשל היעדר ראיות מספיקות למצג שווא. נפסק כי טענות המערערים בדבר הפיקוח הממשלתי על החברה והריבית הגבוהה מהוות תרמית, ואילו אמירות המעודדות לקוחות להשקיע נחשבות להגזמה רגילה. בחוזי החברה נמצאו גם טענות שווא, אשר המערערים, כסוכנים ותיקים, נחשבו מודעים להן. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיהם של המערערים היוו תרמית בנסיבות מחמירות, ודחה את טענותיהם בדבר היעדר כוונה פלילית והיעדר קשר סיבתי בין הצהרות כוזבות לבין קבלת תשלומים. עם זאת, חלק מההצהרות של אמינוף על לקוחות שמפסידים תשלומים קודמים אם לא יחתמו על חוזים חדשים נמצאו כלא מזויפות, שכן הן התבססו על סעיף חוזי המאפשר לחברה לנקוט בפעולה כזו. פסק הדין מדגיש את קלות ההטעיה במכירת ניירות ערך ואת הצורך בפיקוח על מסחר זה, תוך הדגשת פגיעותם של קונים לא מתוחכמים. פסק דינו של השופט י' כהן, עליו הסכימו השופטים ברנזון ועציוני, זיכה חלק מהאישומים אך אישר את האחרים, בעונשים מופחתים.