ת"פ 17223-09-11

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, בגין הצתת קיוסק הממוקם בתחנה המרכזית ברחוב לוינסקי בתל אביב. האירוע התרחש ביום 10.7.2011 סמוך לשעה 02:40 לפנות בוקר, וחולצתו של הנאשם עלתה באש במהלך ביצוע העבירה. הוא סבל מכוויות קשות בכל חלקי גופו ואושפז. טיעוני התביעה התבססו על מספר ראיות. ראשית, תיאור המצית שניתן על ידי עדים תאם את מראהו של הנאשם, לרבות לבושו והכיוון אליו נמלט. שנית, חולצה שנמצאה בסמוך לזירת הפשע למחרת בבוקר הכילה DNA של הנאשם, מה שהוביל את בית המשפט להאמין כי מדובר בחולצה שלבש המצית. שלישית, עדותו של אביו של הנאשם איששה חלקים מגרסת התביעה; האב ציין כי בנו דומה למצית שנראה בצילומי האבטחה, וכי לקח את בנו השרוף לביתו לפני שלקח אותו לבית החולים. בנוסף, עיתוי ומיקום פציעתו של הנאשם תאמו את מועד ומקום ההצתה. מנגד, הנאשם הודה שלא באשמתו וטען כי הוא חף מפשע. לטענתו, הוא היה בחוף הים כשנפל בטעות למדורה וסבל מכוויות. לדבריו, לאחר מכן הוא לקח מונית לבית אביו ולאחר מכן נסע לבית החולים. הוא טען כי החולצה שנמצאה בסמוך לזירת הפשע אינה שלו, וכי ראיות הדנ"א אינן אמינות. ההגנה טענה כי ראיית הדנ"א היא הראיה היחידה נגד הנאשם, ואין בה די להרשעה. עם זאת, השופט חלק על כך וקבע כי ראיות DNA הן ראיות נסיבתיות שניתן להשתמש בהן כמו כל ראיה מדעית אחרת. יתרה מכך, השופט ציין כי טענת ההגנה בדבר זיהום החולצה על ידי המשטרה בדנ"א של הנאשם לא נתמכה והועלתה מאוחר מדי במשפט. בהתחשב במכלול הראיות, הרשיע השופט את הנאשם בעבירת ההצתה. השופט הדגיש כי גרסתו של הנאשם לאירועים הייתה רצופה שקרים וחוסר עקביות, ואילו גרסת התביעה נתמכה במספר ראיות שהעבירו את הנטל אל הנאשם לספק הסבר חלופי מתקבל על הדעת. מכאן הגיע השופט למסקנה כי הנאשם אשם מעבר לספק סביר והרשיע אותו בהצתה. פסק דין זה ניתן בנוכחות הצדדים ועורכי דינם ביום 14.5.2012.