עת"מ 2225-08-17

תקציר

העותרים הגישו עתירה נגד החלטת המשיבים לסלול דרך עפר קיימת העוברת בשטחים חקלאיים ומחברת את שכונת מגוריהם לדרך עירונית. העותרים טענו כי עבודות הסלילה יהפכו את שכונתם השקטה לכביש עוקף פקוק תנועה ויהוו סיכון להולכי הרגל. בתוך כך, העירייה נימקה את ההחלטה בהדגשת ההיבט הבטיחותי של סלילת הכביש. לטענת העירייה, העבודות בוצעו על ידי רשות מקומית ובהתאם לתוכנית קיימת, מה שהופך אותה לפטורה מהליכי תכנון מסוימים. בית המשפט העליון נדרש להכריע האם סלילת הכביש עומדת בהוראות הדין הרלוונטיות, ובפרט בסעיף 261(ד) לחוק התכנון והבניה. בית המשפט קבע, כי התכנית שהעלו המשיבים, תכנית 6/ר, אינה מהווה תכנית מפורטת או תכנית מתאר מקומית עם הוראות תכנית מפורטת כנדרש בחוק. זאת, משום שהתוכנית נעדרה את הפירוט הנדרש, לא אפשרה שיתוף ציבור והפרה את עקרון השקיפות. בנוסף, מצא בית המשפט כי אופיו של הכביש השתנה מן היסוד, והפך אותו מדרך עפר חקלאית לדרך עירונית, וזאת בניגוד להוראות התכנית החלה. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת העותרים, בקובעו כי עבודות הסלילה בוצעו ללא הקפדה על הליכים סטטוטוריים תקינים. בית המשפט הורה להשאיר את הכביש סגור למעבר כלי רכב עד לגיבוש תכנית מפורטת, אך התיר לאפשר מעבר כלי רכב חקלאיים. כן נדרשו המשיבים לשאת בהוצאות העותרים ובשכר טרחת עורכי דין.