עמ"נ 3327-04-14

תקציר

המערערים ערערו על היטל השבחה, וטענו תחילה כי הם פטורים מתשלוםו. עם זאת, על האישום עצמו לא הוגש ערעור בתוך תקופת ההודעה המוקדמת בת 14 הימים, מה שהוביל לכך שוועדת הערר דחתה את תביעתם. לאחר מכן ביקשו המערערים למנות שמאי מכריע, וציינו כי הם חולקים רק על סכום החיוב. מהלך זה התפרש כקבלת אחריות, וזו הייתה סיבה מספקת לדחות את תביעתם כנגד החיוב. בנוסף, המערערים היו מנועים מלשנות את עמדתם ולטעון לאחריות לאחר שהשתתפו בהליכים בפני השמאי המכריע. כמו כן, נדונה טענתה לגופה, ונמצא כי חבותם של המערערים בהיטל נקבעה בעת הוצאת ההיתרים, ומועדי חתימת החוזים הוטלו בספק. טענות הוועדה המקומית בנקודה זו התקבלו, ואילו טענות המערערים בדבר תפקידו של השמאי המכריע נדחו. השמאי נתפס כדמות ניטרלית ואובייקטיבית, בעלת מאפיינים מעין-שיפוטיים, שמומחיותה ומקצועיותה זכו לאמון. מחלוקתם של המערערים על סכום השומה ללא פגמים מנהליים או פרוצדורליים שנמצאו בהערכת השמאי המכריע לא הייתה עילה מספקת להתערבות. ההערכה הבלתי תלויה של השמאי המכריע, שתיקנה טעות בחישוב הוועדה המקומית, הועדפה על פני שומתה של האחרונה. לבסוף, השמאי המכריע קבע באופן עצמאי את שווי הקרקע הקודם, הגם שהמערערים לא חלקו על היבט זה. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.