בר"מ 6333/09

תקציר

בעלת חניון בתל אביב ערערה על החלטת עיריית תל אביב לדחות את בקשתה לפטור מארנונה על הנכס שלה, שלטענתה אינו יכול לשמש כ"מכפיל חניה" בשל נסיבות שאינן בשליטתה. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורה, אך רק לשנת 2007, וקבע כי העירייה לא השיבה להתנגדותה בתוך פרק הזמן הנדרש. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור לשנים 2004-2006, בקובעו כי אי התנגדותו של הנישום בתוך התקופה הנקובה פוטרת את העירייה מחובתה להגיב בהקדם. הנישום, שביקש לערער על החלטה זו, טען כי העירייה פעלה בחוסר תום לב וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין הגשת ההתנגדויות במועד היה שגוי. אולם בית המשפט העליון, שבחן את בקשת רשות הערעור, לא מצא עילה להתערב, וציין את אי עמידתו של הנישום בחוקי התכנון והבנייה ואת היעדר כל פגם מוכח מצד העירייה. לפיכך, פסק הדין אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשה כי איחור בהתנגדויות אינו מחייב את העירייה להגיב בתוך לוחות הזמנים הקבועים בחוק, ודחה את בקשת רשות הערעור מבלי לדרוש אפילו תגובה מהעירייה.