פ"א 30563-07-13

תקציר

המערערת בנתה בשנת 2002 בית ללא היתר, אשר חרג באופן משמעותי מתכנית הבנייה המאושרת. בבית היו ארבע קומות, בריכת שחייה ומעלית, שסתרה את התוכנית המאושרת לשתי קומות. המערערת הגישה בקשה להיתר ארבע פעמים בין השנים 2002 ל-2005, אך לא טיפלה בבקשות, והן נדחו או נזנחו. ההליכים בבית המשפט שנועדו להכשיר את הבנייה נמשכו למעלה מ-12 שנה וכללו דיונים רבים בוועדות שונות, בבית המשפט המקומי ובבית המשפט העליון. המערער טען, כי ההיתר לא הוצא בשל דרישת שמונים תשלומים לשר, שאותה סירב, וכי פעל במסגרת המצב החוקי בשנת 2002. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערת לא עמדה בתנאים לקבלת ההיתר ובחרה לבנות ללא היתר תקף ותוך חריגה מהתכנית המאושרת. בית המשפט דחה גם את טענותיו של המערער להגנה מפני צדק ואת ניסיונו להביא ראיות חדשות בנוגע להתנכלותו הנטענת של ראש העיר, שכן הדבר לא השפיע על פסק הדין. הראיות הראו כי המערערת בנתה ללא היתר ובניגוד לתב"ע. בית המשפט קיבל את החלטת בית המשפט קמא ודחה את הערעור, תוך שהוא מאשר את צו ההריסה של הבית שנבנה באופן בלתי חוקי. עוד נקבע בפסק הדין כי התנהגותו של המערער הייתה חמורה ביותר והעונש שהוטל היה הולם. צו ההריסה אמור היה להתממש בתוך שלושה חודשים, ושאר רכיבי העונש נותרו על כנם.