פר"ק 58138-06-13

תקציר

התיק נסוב סביב בעלות על מוצרים מסוימים (תכשיטי יהלומים וזהב) בין שני צדדים, פז וסיוון. פז טענה כי הסחורה נמסרה לסיוון על בסיס הסכם משלוח, ולכן הבעלות נותרה בידי פז עד שסיון מכרה אותם לצדדים שלישיים. המנהל המיוחד המייצג את סיון טען כי לא מדובר במשלוח אמיתי אלא במכירה מוסווית עם סעיף שמירת בעלות שנועד להגן על פז. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. לגבי תכשיטי היהלומים קיבל בית המשפט את טענתה של פז כי הם נמסרו במסגרת הסכם משלוח אמיתי, ולכן הבעלות של פז תקפה. עם זאת, לגבי תכשיטי הזהב, בית המשפט מצא כי אמנם אכן היה הסכם משלוח, אך פז לא הביאה ראיות מספיקות לכך שתכשיטי הזהב הספציפיים שבמחלוקת היו חלק מהמשלוח. בית המשפט ציין כי פז מכרה לסיוון תכשיטי זהב גם במכירות רגילות, והסרת תוויות הזיהוי מתכשיטי הזהב שנאספו לא אפשרה להבחין בין סחורה מסוג משלוח לבין סחורה שאינה במשלוח. בעקבות זאת נצטווה פז להחזיר את תכשיטי הזהב למנהל המיוחד, אך רק בעין, שכן הערך הכספי לא הוכח. בנוסף, פסק בית המשפט למנהל המיוחד שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.