ע"א 624/88

תקציר

במקרה זה ערערה המערערת על תוקפה של עסקת מקרקעין לדירה שנרכשה לראשונה כאשר היא והמשיב מס' 2 היו קטינים, והוריהם פעלו מטעמם. בבגרותה העניקה המערערת "ייפוי כוח בלתי חוזר" לאביה, עורך דין (המשיב מס' 1), לטפל בעסקאות הנוגעות לדירה. בהמשך ביקשה המערערת לבטל ייפוי כוח זה ואת מכירת הדירה למשיבים 3 ו-4, בטענה לתרמית, שכן היא הוטעתה לכאורה באשר למטרת המסמך. מבחינה משפטית, היא טענה כי ייפוי הכוח אינו תקף מכיוון שהוא לא אושר על ידי נוטריון, בניגוד לדרישות חוק הנוטריונים. עם זאת, בית המשפט קבע כי ייפוי הכוח תקף בשל החפיפה והשילוב בין חוק הנוטריונים, חוק לשכת עורכי הדין וחוק המקרקעין, והדגיש כי אין צורך במסמך נוטריוני כתוב לצורך מתן אישורים לגבי עסקאות מקרקעין אם מדובר בעורך דין, לפי סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין. יתר על כן, טענתה להונאה נעדרה ראיות מספיקות. לפיכך, הערעור נדחה, והוטלו על המערערת הוצאות משפט. פסק הדין שב והדגיש את העקביות הנדרשת בפרשנויות החוק ואת החשיבות של יישור קו הרמוני בין החוקים במערכת המשפט.